חדושי הרא"ה על כתובות ח.

דמר סובר חדא יצירה הוי. ומר סבר שתי יצירות הוי פירש"י ז"ל דמ"ד דחדא יצירה הוא ס"ל כמ"ד דו פרצופין היה ומ"ד דשתי יצירות הוי ס"ל כמ"ד זנב הי'. וממנו נבראת' ותמה הא התם מקשי' למ"ד זנב היה. קרא דכתיב ויוצר בשני יודין. ומאי דכתיב זכר ונקיבה בראם וניחא למ"ד דו פרצופין. ויש לפרש דהאי דקאמר היינו דכת' וייצר כלומר שהיתה יצירה אחת שעלתה לשתי'. אלא למ"ד זנב מאי וייצר שלא היה תחלה אלא יצירה אחת בלבד. ומיהו בסוף למ"ד זנב היה חשי'שתי יצירות דשתי יצירות חלוקות היו. ומ"ד דו פרצופין לא חשיבא אלא יצירה אחת. ומחוורתא איפכא:

א"ר יצחק א"ר יוחנן חתני' מן המנין. ואין אבלים מן המנין. מיתבי חתנים ואבלים מן המנין. כי תני' האי לברכת המזון כלומ' להצטרף לזימון. ומדלא משנינן הכי לרב ש"מ דרב ס"ל דאפילו לזימון אין מצטרפין. והטעם לדעת הגאונים ז"ל שפירשו. לפי שהיו אומרים בברכת הזימון ברוך מנחם אבלים. ויש מהן אומר שזה טעות הוא. אלא לפי שהיה אומר בברכת הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת. ואין אחרי' רוצים לכלול עצמם עמהם. ולהכי בעינן שיעורא לבר מנייהו. וכן נראה בברכות. ולית הלכתא כרב אלא כר' יוחנן ולברכ' הזימון מצטרפי'. וכי תני' דאין מצטרפין ברחבה דאיכא ברכת אבלים. והא דתני' נמי מברכין ברכת אבלים כל שבעה ואין אבלים מן המנין משכחת ליה בפני' חדשות. ומאי נינהו ברכת אבלים הני דאיתמר בגמרא. ארבעה קמייתא האל הגדול ברוב גדלו וכו' ברוך מחיה המתים. תניתא אחינו המיוגעים וכו' ברוך מנחם אבלים תליתאי אחינו גומלי' חסדי' טובים וכו'. ברוך משלם הגמול בתריית' רבון עולמים פדה והצל וכו' ברוך עוצר המגפה. והראשונה פותחת בברוך ואידך כל חדא סמוכה לחברתה. וכן פירש"י ז"ל. והא דאמרינן קום אימא מילתא סידורא בעלמא א"ל אבל הני ברכו' מעיקרא איתקון: