חדושי הרא"ה על כתובות פז:

איבעיא להו פוחתת כתובתה כו' עד במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר מר בריה דרבא באומרת אמנה היתה לי בינו ולבינו. ואפילו אליבא דגאונים ז"ל דקסברי הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. הני מילי גבי עיקר כתובה. אי נמי אפי' אתוספת היכ' דאית לן סהדי כמה הוי אבל היכא דליכא סהדי וודאי מהימנא למימר דלא אוסיף לה מידי וכיון שכן מתוך שיכול לטעון כך ראוי שיהא נאמן לומר שהיא פרועה ובבבא בתרא יתבאר עוד בעה"י:

סבר רמי בר חמא למימר כו' עד אמר רב אשי והוא דמודע להו איכא דקשי' לי' מאי מהני לי'. ורבינו שלמה ז"ל פירש שמשביעין אותו חפץ ביד. והא קשיא אליבא דגאונים ז"ל דקסברי דאפי' בדרבנן נמי הכי דינא דמשביעין לי' הכי. תו כתב דנפקא לן מינה לענין הפוכי שבועה דקיימא לן בדרבנן מהפכינן. וליתא דבלאו הכי נמי הכא לא מציא איהי מהפכ' עליה דהא קיימא לן דשבועת הנשבעין ונוטלין לא מהפכינן. תדע דאותן שנשבעין ולא משלמין קיימ' לן דמהפכינן ויכול למימר האי לאידך אי רצית השבע וטול ואם לא רצה מפסיד. וכיון שכן שאפי' כשהוא מיתחיי' בשבועה מן הדין וראוי שישבע ויפטור יכול להפכה על חבירו שישבע ויטול. כל שכן כשהוא מתחיי' בשבוע' שישבע ויטול שאינו יכול להפכה על הלה. וי"א דנפק' לן מינה דבדאורייתא נחתינן לנכסיה בדרבנן לא נחתינן לנכסיה כדאיתא בשבועות. ודווקא דתפשה מיניה מעות. אבל תפשה מיניה מטלטלי כיון דגופייהו לא מקניאן מפקי' מינה והדר לא גביא אלא בשבועה. ומיהו לא נהירא לי' לרבינו נ"ר דמסתברא לי' דלא אמרינן דבדרבנן לא נחתינן לניכסיה דווקא באותן שנשבעין ולא משלמי' דעלה איתמר. אבל בנשבעין ונוטלין אם לא רצו לישבע ותפסו בוודאי מוציאין מידן שכל זמן שלא נשבע אין לו עליו כלו' ושלא כדין תפסו ומיהו מספק' לי' מילת' מדאשכחן התם דקא אתי עלה מדאפליגו ר"י ורבנן בגזל מציאת חרש שוט' וקטן והתם גזל מעליא הוא ואפ"ה איכא מאן דאמ' דלא מפקי' מני' משו' דהוי גזל דרבנן ה"נ ל"ש דכיון דמדאורייתא דינא ליטול בלא שבוע' אי תפס לא מפקי' מיני' אבל משמתינן לי' כדעבדינן בגזל דרבנן:

אבל לרבינו נ"ר נראה לתרץ שאם היתה אשה זו חשוד' על השבוע' הית' נוטל' בלא שבוע' דהא שבוע' גופא לאו דאוריית'. וכיון דכן תקנת' לתקנת לא עבדינן. וכן הדין בכל אותן שנשבעין ונוטלין שאם היו חשודין נוטלין בלא שבועה:

אבל הרב אלפסי ז"ל סובר שנשבע הלה ונפט'. וכ"כ בתשוב' שאלה. עוד יש להשיב דנפקא לן מינה דאי אמר לא בעינא למידן בשטרי חשבי' לשטרא כמאן דליתי' וקא תבעה לי' מאה או מאתי' בברי דקא מיחייב לי' היס' אי קאמ' דלא בעי לאישתבועי ומהפך לה עלה נשבע' שבועת היסת ונוטלת בלא נקיטת חפץ ועכשיו מביא אות' לידי שבוע' בנקיטות חפץ רבינו נ"ר ותו לא מידי: