חדושי הרא"ה על כתובות פא:

ההוא גברא דנפלה לי' יבמה בפומבדיתא כו' עד אף על גב דזבין לא הוי זביניה זביני ואסיקנא דהילכתא כוותי' בין חילק ואח"כ יבם בין יבם ואח"כ חילק:

דתניא הרי שהיה נושה באחיו מנה ומת לא יאמר הואיל ואני יורש החזקתי אלא מוציאין מידו וילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות. ואף ע"ג דקיימא לן דאית' לדשמואל דאמר המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל וכיון דכן הוא לימחול לנפשיה. אפשר דאי פקח הוא ה"נ. אי נמי איכא למימר דלא ניחא לי' למאי מהני לי' הא סוף סוף מיחייב לשלומי מדינא דגרמי. אי נמי אפשר שאין אדם יכול למחול לעצמו. ואם איתה ש"מ דאלמנה שמכרה כתובתה ומתה אין בנה שיירש נכסי אביו מוחל לעצמו:

והא דאמרינן דזו אינה משנה משום דאמרי מטלטלי משתעבדי לכתובה כר' מאיר. ואמרינן נמי דלא מצי אמר לה את לאו בעלת דברים דידי את מדר' נתן דאמ' מנין לנוש' בחבירו מנה וחבירו בחבירו מנין שמוציאין מזה ונותנין לזה ת"ל ונתן לאשר אשם לו. ואמרינן דלא אשכחן תנא דאית לי' תרי חומרי בכתובה. לאו למימרא דלא מחמרי' תרי חומרא בכתיבה דאי מדינא אפילו טובא נמי. אלא כלומר דלא אשכחן תנא דאית לי' הני תרתי חומרי. ואשכחן דכוות' בתלמודא בפרק מי שמת משנתינו אינו יודע מי שנאה ואקשי' ולימא לי' ר' יוחנן בן ברוקא היא וסבר לה כר' יוסי. ואמרי' מי יימר דסבר לה. כלומר לא אשכחן דאית לי' הני תרתי בירושה לשום תנא. ואף על גב דאפשר למסבר בתרווייהו. דחו לה מדלא אשכחן. וה"נ מדלא אשכחן דחינן ואי משכחינן מחמרינן הילכך השתא דתיקון רבנן בתראי למגבי כתובה ממטלטלי. וקיימא לן דמלוה מוחזקת למגבי כתובה מינה מדרב נתן. קיימא לן כי הא מתניתא דתניא הרי שהיה נוש' כו':