חדושי הרא"ה על כתובות ע.

מתני' המדיר את אשתו מלהנות לה עד שלשי' יום יעמיד פרנס מכאן ואילך יוצי' ויתן כתובה. פירש"י ז"ל דאלו אתשמיש לא חאיל נדרי' דמשעבד לה. אלא אנכסיו כדאית' בגמ' והיינו דקאמר דיעמיד פרנס. וקשיא לי דהא אוקימנא בגמר' בשהדירה כשהיא ארוסה ונישאת. וכיון דכן הא חאיל לי' נדר' אתשמיש נמי דהא ההיא שעתא דאדר' לא הוי' משועבד לה. ואפשר דכיון דלא קאי ההוא פירוקא לא אכפת לן. אבל בירושל' אמרי' תמן תנינן המדיר את אשתו מתשמיש המטה שתי שבתות או שבת אחת והכא אתמר הכין. תמן במדירה מגופו ברם הכא במדירה מנכסיו. ולא נהיר מאי קאמ' אי קאמר דהכא במפרש שאינה מדירה אלא מנכסיו. אי נמי דאפילו בסתם ולא משתמע נידריה מסתמא אתשמיש אלא אנכסי:

והתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר אלמא כיון דמשעבד' לי' לאו כל כמינה הכא נמי כיון דמשעבד לה לאו כל כמיני' דמפקע לי' לשיעבודי' מינה קשיא לן דהא לעיל אמרי' דקונמות קדושת הגוף ובדין הוא דמיפקע שיעבודי' מינה אלא דרבנן אלמוה לשיעבודי' דבעל ויש לומר דכי היכי דאלמוה רבנן לשיעבודי' מינה אלמוה רבנן לשיעבוד' מיני':

אלא מתוך שיכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך נעשה כאומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך כו' עד באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך. ואפי' אליבא דרב הונא דקסבר מזונות עיקר יכול ליתן לה מעשה ידי' שהיא חייבת לו בדמי מזונות ואם אינה מספקת משלים לה ואם מספקת פטור בכך דהשת' וודאי אליבא דכולי עלמא מפרקינן לה ואפי' לרב הונא. תדע מדאמרי' ואם איתה לדרב הונא ואלו האי פירוקא לא אתי לדרב הונא מאי קאמר אם איתה פשיטא דליתה דהא מתני' תיובתי' אלא וודאי אליבא דכולי עלמא קא אמרינן:

וכולה סוגיין נמי אליבא דכ"ע בין לרב הונא בין לריש לקיש. ומאי' דמקשי' נמי אי הכי פרנס למה לה ומתרצינן בדלא ספק' אתיא נמי אפי' אליבא דריש לקיש ואפי' לריש לקיש בשאינה מספקת חייב לה במזונותה. ולא פליגי ריש לקיש ורב הונא אלא אם היא יכולה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה. אבל דברי הכל שהוא חייב במזונותי' ואינו יכול להפטר דהא ארוסה שהגיע זמן שחייב במזונותי' ואינו נותן לה מעשה ידי' כדמוכח לקמן במכילתין בפרק שני דייני גזירות. וכיון שכן נשוא' שחייב במזונותי' מן הדין ועיקר חיוב מזונות עליו שאם אינה מספקת שהוא חייב לה וכן דעת רבינו הרב ר' משולם בן הרב ר' משה ז"ל: