חדושי הרא"ה על כתובות סה:

גמ' מאי אוכלת רב הונא א' אוכל' ממש ורב אסי אמר תשמיש ורשב"ג נמי ס"ל תשמי' וכדרב' דאמר בבית אפל מותר ותמיהא מלתא לענין תשמיש מאי פלוגתא איכא והתנן לעיל עונה הראוי'. ומסתברא למימר דרובא דעלמא דינייהו כפועלי' דתנן שתים בשבת. והני מילי בעלמא. אבל במשרה את אשתו על ידי שליש כיון דלא שכיח גבה אין עונתה אלא אחת בשבת דהא ברשותה הוא והיא קבלה עלי' לעמוד על ידי שליש דבלאו הכי לא כל כמיני' כדאיתה בירושלמי וכדבעינן למימר קמן וכיון שכן הרי זה כאלו נתרצית לכך שלא תהא עונת' אלא אחד בשבת ורשב"ג סבר דמשלים לה לאידך ביום שבת אבל בעלמא לא כל כמיני' אלו עבדי הכי לא יצא ידי חוב' וזה נראה נכון:

מתני' מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה וירושתה הוא אוכל פירות בחיי' איידי דתנא בפירקין דלעיל ואם אינו נותן לה מעה כסף לצרכיה מעשה ידי'שלה ומה היא עושה לו. תנא בתרי' מציאת האשה ומעשה ידי' לבעלה. ואשמעינן דבירושתה דנפלה לה דהיינו נכסי מלוג הוא אוכל פירות בחיי'. אבל לא אשמעינן השתא דיורשה דהכא לאו דוכת' והא תנינא כמה זימני בעלמא והא מילתא פשיט' הוא:

בשתה ופגמה שלה. אבל צער וריפוי ושבת לא תנא. דצער מלתא פשיט' הוא טפי מהני דצער גופא דידה הוא. רפוי נמי דרופא בעי למיהוי שבת נמי בכלל מעש' ידיה ודמאן דהוי מעשה ידיה שבת נמי דידיה הוא: