חדושי הרא"ה על כתובות נו.

ר' יצחק בר אבדימי אמר כו' הלכה כרבי אלעזר בן עזריה והלכתא כר' אלעזר בן עזרי' כו' בעי ר' אבין נכנסה לחופה כו' בעי רב נכנסה לחופה כו':

ר' יהודה אומר רצו כותב לבתולה שטר של מאתים זוז והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז ר' מאיר אומר כל הפוחת כו' עד בעילת זנות. אפשר דהתקבלתי לאו דוקא דהא שקר' הוא ואם בא לצאת ידי שמים חייב לתת לה הכל אלא כלומר כאלו התקבלתי ומחילה הוא דקאמר דמחלה לי'. ומסתברא דאפי' מאן דכתב לי' לחברי' בעלמא נמי כי האי לישנא פטור אפי' מדיני שמים דהיינו מחילה דכיון דאודי לי' באפיי סהדי דפרעיה דעתיה נמי דקא מחיל לי'. ולר' יהודה דווקא בדמחלה לי' בתר דאיחייב לי'. אבל אם התנה עמה מתחלה בשכנס' שלא תהא כתובתה כדינא הראוי תנאו בטל כדאיתה בגמרא. מיהו תמיהא מילתא ולר' יהודה נמי דלא יכול לאתנויי בהדה מעיקרא והיא עבדא הכי תנאו בטל אכתי למה לי למעבד הכי ליחייב נפשי' לדיד' במאתי' ותימחול איהי לדידי' מנה ולכתבי לה כתובה במנה ותו לא. ולית' כדאסיקנא בפרקין דלעיל דאליבא דר' יהודה כיון דקסבר דליכא בתולה דבצירא ממאתים ואלמנה ממנה והיכא דלא כתב כמי שכתב דמי ואפי' היכא דכתב לה נמי ולא כתב לה אלא מנה אלו קא טעין דמחלה לי' מידי עליו להביא ראי' אליבא דגאונים ז"ל דקסברי דכי אמרינן הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום הוא הדין אפי' במקום שכותבין כתובה ואפי' אין שטר כתוב' יוצא מתחת ידה. ואפי' לדידן אפשר דאתיא דשאני הת' דכיון דהוה לה סתם שטר כתובה דלא מפיק לי' אמרינן מהדר אהדריה ואירכיס לי' אבל הכא דאיתה לשטר כתובה ולא כתיב בי' אלא מנה אמרינן דאיהו הוא דלא בעא למיכת' לה טפי ולא מפסדא בהכי ואי אמר דמחלה לי' ליתי ראי' וליזכי הלכך לא סגיא לי' אלא דכתב לה שטר של מאתים ואיהי כתבה לי' שובר דמנה והוא הדין כתב לה שטר של של מנה והיא כותבת לו שובר של מנה שנתקבלה מנה אבל לא נפקא לי' מינה מידי. והאי דקאמר והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה חמשים לאו דווקא דהוא הדין נמי בציר מהכי והכי אמרי' בירושל' מסבר סבר ר' יהודה שאין פוחתין לבתולה ממנה ולאלמנה מחמשים וליכתוב כן משעה ראשונה אלא בפוח' והולך וליכתוב שנתקבלתי ממך כך וכך אשכח תני בר קפרא שנתקבלתי ממך כך וכך. פי' מאי האי דקאמר ר' יהודה כלישני' דלכתוב התקבלת בבתולה במנה ולאלמנה בחמשים כלום סבר ר' יהודה שכך דין עיקר כתובה לבתולה מנה ולאלמנה חמשים. וכי תימא אין הכי נמי אם כן ליכתוב כן משעה ראשונה שלא ליכתוב לבתולה מנה ולאלמנה חמשים ותו לא ליכתוב מידי אחריתי אלא וודאי מדלא כתב הכי משעה ראשונה סובר ר' יהודה שכך דין עיקר כתובה לבתולה מאתי' ולאלמנה מנה אלא שהוא פוחת לה מדינאוכיון דכן אמאי סיים לי' שיעורה לבתולה מנה ולאלמנה חמשים זוז לא הוה לי' למיתני הכי אלא רצה כותב לבתולה שטר של מאתים זוז והיא כותבת לו התקבלתי ממך כך וכך. ולאלמנה מנה והיא כותבת לו התקבלתי ממך כך וכך. אשכח תני בר קפרא והיא כותבת לו התקבלתי ממך כך וכך:

וקסבר ר"י כותבין שובר ורמינהי מי שפרע מקצ' חובו ר"י אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר ואע"ג דקיימא לן דכל היכא דלא איפשר וודאי כותבין שובר. יש לומר אי הוה סביר' לי' לר"י אין כותבין שובר לא הוה קאמר הכי כדקתני מתני' למימר' דליכתוב לי' שטר כתובה של מאתים והיא כותבת לו התקבלתי ממך מנה ולאלמנה מנה והיא כותבי לו התקבלתי ממך חמשים זוז. אלא לא היה כותב לה אלא שטר של מנה לבתולה ולאלמנה שטר של חמשים וכותבת לו התקבלתי ממך חמשים זוז. וכי תימא השתא נמי כביש לה לשטר כתובה ותבע לי' אם איתא דמירכס תבריה מיחיי' למפרע' אליבא דגאונים ז"ל דקסברי הטועין אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום ואפי' במקום שכותבין כתובה ואף על גב דלא נקיטא כתובה. ולדידן נמי אם איתא דמירכס תבריה מפיק לה לכתובה דכתב לה בבתולה מנה ובאלמנה חמשים זוז וגבי לה מאתים בבתולה ובאלמנה מנה דהא לא מהימן למטעון עלה כלל אי לאו דקא מייתי ראיה דאע"ג דלא כתי' בכתובה אלא מנה או חמשים הא לאו ראיה הוא דאמר' איהו הוא דלא בעא למיכתב לי' טפי ולא מפסדא בהכי כדפרי' יש לומר מכל מקום אלו הוה סבירא לן דאין כותבין שובר דחיישינן לעכברים הכי עדיפא לי' דלא ליכתוב לה כתובה אלא מנה בבתולה או חמשים באלמנה דאף על גב דסוף סוף הא יכלה למתבעי' מכל מקום קילא לה מילתא טפי למתבע בשטר כתובתה והכי עדיפא לה דכתיב בה בהדיא מאתים בבתולה ומנה באלמנה. ועדיפא ליה נמי בדשנין כרבי ירמיה דאמר בששוברתה מתוכה. מיהו קשיא לן אליבא דגאונים ז"ל דקסברי דהטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום אפילו בשאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה בששוברתה מתוכה מאי אהני לן דילמא כביש לה לשטר כתובתה ותבעה לי' בדינא. ואפשר דאליבא דגאונים ז"ל בהא אף על גב דשוברתה מתוכה כותבין לו שובר אחר. ולהא ליכא למיחש למידי דאי כביש לה לשטר כתובה ותבעה לי' על פה מפיק לי' לשובר מאי אמרת דילמא מירכס תברא ותכבוש לשטר כתובה לגבי הא לא אפשר וכל היכא דלא אפשר קיימא לן כותבין שובר:

טעמא דכתבי לי' אבל בעל פה לא הא שמעינן לי' לר' יהודה דאמר בדבר שבממון תנאו קיים. דתניא האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לך עלי שאר וכסות ועונ' הרי זו מקודשת ותנאו בטל. איכא דקשיא לי' מכדי שמעינן לי' לרבי מאיר דבעי תנאי כפול. ואם כן האי גברא הכי קאמר אם אין לך עלי שאר וכסות ועונה הרי את מקודשת ואם לאו לא תהא מקודשת וכיון דכן כיון דלא מקיים תנאה קידושין היכי חיילי והא בהדיא אמר לה ואם לאו לא תהא מקודשת. ונרא' לומר דקסבר רבי מאיר דכל תנאי בעולם כל היכא דלא מקיים לא אלים ליה לבטולי למעשה אלא התנאי בטל והמעשה קיים. תדע דהא שמעינן לי' לרבי מאיר בעלמא נמי דאית לי' דבעינן תנאי קודם למעשה. ולפום הא האומר לאשה הרי את מקודשת לי אם תתני לי מאתים זוז ואם לא תתני לי מאתים זוז לא תהא מקודשת דוודאי כיון שהזכיר מעשה קודם לתנאי התנאי בטל והמעשה קיים דכל היכא דלא מקיים תנאה לא אלים לי' ומבטיל לי' והוה לי' תנאי בטל ומעשה קיים. והא דדייקינן טעמא דכתבה לי' אבל על פה לא. הכי פירושא כלומר טעמא דכתבה לי' וכדאמרן במתני' דכתב לה תחילה שטר של מאתים זוז והיא זוכה בו ואחר שזכתה בהן מוחלת לו מקצת. אבל על פה לא כלומר על פה שלא כתבה לו שטר של מאתים זוז ולא זכתה בהן אלא שכנסה מתחלה על מנת שלא תהא כתובתה אלא מנה ולא כתב לה אלא מנה ובאין לבית דין ושניהן מודים שכך היה מעשה לא מהני כלל. דאם לא כן למה לי' לרבי יהודה למימר הכי ליתני רצה כותב לבתולה שטר של מנה ולאלמנה של חמשים ותו לא אלו היה יכול מתחילה לכונסה על מנת כן והיינו על פה דליכא לי' לבעל שובר מינייהו כלל אלא שאין לה כתובה אלא של חמשים או מנה בבתולה אלא וודאי מודה רבי יהודה דלא מצי לאתנויי בהדה מעיקר' ואלו אתני נמי תנאו בטל. ומיהו האי לישנא דאמרינן אבל על פה לא מוכרע כההוא לישנא דכתיבנא לעיל. למימרא דאליבא דר"י כיון דלא סגיא דאיכא בתולה דלית לה מאתים ואלמנה מנה בשעת נישואין אפי' שטר כתובת' יוצא מתחת ידה ואין כת' בה אלא מנה לבתול' ולאלמנה חמשי' ואין ביד הבעל שובר הרי היא גובה כל כתובת' בתולה ר' ואלמנה מנה דכיון דלא סגיא דלא הויא כתובתה מעיקרא הכי אלו הוא אומר שמחל' לו עליו להביא ראי' ואין כתובה זו ראי' שאין כתוב בה אלא מנה או חמשי' לאלמנ'. דאימר בעל הוא דלא בעא למכתב לה טפי ואמטו הכי איהי לא מפסדא מדינ' כלל:

ואם אית' אישתכח דלא סגיא לי' לבעל לעולם בלא שובר והיינו דקאמר אבל על פה לא אבל לאו היכרחא הוא כדאמרן. ומהדרינן במסקנא קסבר רבי יהודה כתובה דרבנן והויא מילתא דשכיחא וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה בכתובה דשכיחא דאף ע"ג דבעלמא אפי' בדאורייתא בדבר שבממון תנאו קיים הכא תנאו בטל. ומיהו דווקא בתנאה וכדפרי'. והא דקאמר ר' יהודה בדבר שבממון תנאו קיים פירש"י ז"ל דהיינו שאר וכסות. ובשם רבינו חננאל ז"ל פירשו דאפי' עונ' וכן הוא בירושלמי. ולא אתא ר' יהודה למעוטי מדינ' דהכא כלל. אלא לאפוקי ע"מ שלא תהא זקוקה ליבם כמבואר בירושלמי: