חדושי הרא"ה על כתובות נא:

וכי תימא כולה ר"מ היא ושני לי' לר' מאיר בין כתובה לשאר שטרי. ומי שני לה והתנן חמשה גובין מן המחוררן כו'. ומפרקינן אב"א רבי מאיר ואב"א ר"י איבעית אימא ר' יהודה התם כתבה התקבלתי הכא לא כתבה התקבלתי פירוש דודאי מודה ר' יהודה שאין יכול לכונס' על מנת שלא תהא כתובת' כראוי אלא פחות מן הראוי ואם עשו כן תנאו בטל. לא אמר ר' יהודה אלא שהיא יכולה למחול לו בין אח' נישואין בין מתחל' הנישואין. ובהא פליג ר"מ עליה למימר' דוודאי בתחלת הנישואין אינה יכול' למחול כלל. ולפום סבר' דרבין לקמן. אלא בסוף הנישואין יכולה למחול מיה' בעילתו בעילת זנות והיינו דאתיא השתא כולה מתני' שפיר אליבא דר' יהודה דתני לא כתב לה כתובה בתול' גובה מאתי' ואלמנה מנה דהא אפי' אליבא דר' יהודה נמי לא סגיא דלא הויא לה כתובה הראויה לה. וכיון דכן אי טעין עלה מידי בתר הכי עליו להביא ראיה. וסיפא דקתני כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז שכנסה מתחלה על מנת שלא תהא כתובתה אלא אותה שדה דין הוא שיהא חייב לה במאתים זוז. דהא מודה ר' יהודה בכונסה מתחל' על מנת כן שתנאו בטל וגובה מן המשועבדין משום דסביר' לי' לר' יהודה אחריות טעות סופר הוא:

ואיבעית אימא מה חייב דקתני מן המחוררין כלומר ומאי חייב דקתני דמשמע דהכי קאמר חייב וכל נכסיו אחראין וערבאין לה. לאו למימרא לטרוף מן המשועבדין אלא לומר שגובה משאר נכסיו לתשלום מאתים ומבני חורין וזה הפי' נכון:

לא כתב לה אם תשתבאי אפרוקיניך כו' אמר רבא כל שתחלתה באונס כו'. תניא כותיה דרבא והיא לא נתפשה כו' עד הא במלכות אחשורוש הא במלכות בן נצר. ליסטים אליסטים לא קשי'. הא בבן נצר הא בלסטים דעלמא. וגבי אחשורוש קרי לה ליסטים וגבי ליסטים דעלמא קרי ליה מלך. ופירש"י ז"ל דהא דקתני שבויי מלכות הרי הן כשבויין מיירי במלכות אחשורוש לפי שהיה מלך גדול וידעת בוודאי שלא יהא נושא אותן. וכיון שכן הן אנוסות כשנבעלות לו. ואידך דקתני שבויי מלכות אינן כשבויין לומר שהן אסורו' במלכות בן נצר שלא היה מלך גדול וכסבורו' שישא אותן. וכיון שכן חוששין שמא מתרצות לו. ליסטים אליסעים ל"ק דהא דקתני הכא גנובי ליסטים אינן כשבויין לומ' שהן אסורו' בבן נצר וקרי לי' ליסטים גבי אחשורוש וטעמא דאסירן כדפרי'. והא דקתני התם גנובי ליסטי' הרי הן כשבויי' בליסטים דעלמא דבהנהו וודאי אינן מתרצות לא בהן ולא בנישואיהן. וקשיא להאי פירושא דהרי אסתר שכבר נשאה אחשורוש ואמרינן באגדה שהיתה עומדת מחיקו של אחשורוש וטובלת ויושבת בחיקו של מרדכי וי"א אסתר מתיראה היתה שמא יגרשנה שכבר קיבץ אחשורוש בתולות שנית אחר שכנס' ואינו שלא קיבץ אחשורוש בתולות שנית אלא כדי שתאמר לו עמה ומולדתה ויודעת הית' בוודאי שאלו תגיד עמה ומולדתה שלא יתגרש שאין דרכו של מלך לגרש אשתו אחר נישואין אלא אם כן סרחה כדאית' באגדה. ור' חננאל ז"ל פירש דבמלכות אחשורוש הן כשביות ומותרות לפי שהן אנוסות מן הסתם. ואפי' סבורות לינשא לו שכל אשה מן הסתם אנוסה היא לעבירה ואין לחלוק בין עני לעשיר אלא א"כ מחשבתה נכרת מתוך מעשיה. לפיכך במלכות אחשורוש אפי' הן שותקות כשלוקחין אותן אין לחוש אחריהן שהן יודעות שאפי' צווחות אינו מועיל להן כלו' ואפש' שמסכנות בעצמן לפיכך הן בחזקת אנוסות ומותרות. אבלבמלכות בן נצר דין הוא שאסורות מכיון שהן שותקות שבן נצר לא היה מלך אלא אדם נכבד ונשוא פנים כהמן בחצר אחשורוש והיו עבדיו תוקפין בנשים ומביאין אותן אליו בפרהסי' ולא בצינעה שגנאי היה לו לפיכך חוששין אחריהן שמא מתרצות מתוך שאינן צווחו' כי אלו היו צווחות היו מצילו' אותן מידו כי לא היה הוא האדון. והיינו דלגבי אחשורוש קרי לי ליסטים ולאו משום חשיבות' דאחשורוש אלא לגבי כל מלך נמי ליסטים מיקרי כדפרי' דלאו מלך הוא אלא גבי ליסטים דעלמ' מקרי מלך והיינו דקרי לי' התם באידך ברייתא מלך דתני שבויי מלכות אינן כשבויין שהן אסורות שחוששין שמא מתרצות מן הטעם שפירשנו. והכא קרי לי' ליסטים דתני גנובי ליסטים אינן כשבויין. ואידך מתניתא דתני גנובי ליסטים הרי הן כשבויין לומר שהן מותרות מיירי בליסטים דעלמא משום דליסטים בעלמא מיטמר מאינשי ובצינע' הן לוקחין אותן במקום שידן תקיפה עליהן שאלו היו צווחות מסכנות בעצמן שמא הורגין אותן והוא נכון. אבל בגליוני הראשונים נמצא בבן נצר היינו נבוכדנצר ומיניה הוא דקתני בהך ברייתא שבויי מלכות אינן כשבויין לומר שהן אסורות לפי שהכריזו במחנ' אלהיהם של אלו שונא זמה הוא הזהרו מאשת איש וכיון שכן בידוע שנתרצו להן כיון שהן בידן שאלו אמרו אש' איש מיד היו פורשין מהן. וליסטי' דהכ' נמי הכי הוא. וליסטים דהתם דאידך מתנית' בליסטי' דעלמא לפיכך הן מותרו' שהן מן הסת' אנוסו' והכא קרי ליה ליסטים גבי אחשורוש משום דאחשורוש כמלך שהיה בבית מלכותו ומקבץ בתולות לפניו כאדם הלוקח משלו אבל נבוכדנצר הי' הולך במלכות אחרי' ושולל כליסטים מיהו גבי ליסטים דעלמא קרי לי' מלך שהרי מלך הוא ואינו מחוור ופירושא דהאי מתניתא הכי הוא שבויי מלכו' הרי הן כשבויין כלומר שהן מותרות וחיב לפדותן שאני קורא בה ואם תשתבאי איפרוקיניך ואותבינך לי לאנתי. גנובי ליסטי' אינן אינן כשבויין והן אסורות לפיכך אינו חייב לפדותה. שהרי אין אני קורא בה ואותביניך לי לאנתי. והכי תנא בהדיא בתוספתא נשבית אינו חייב לפדותה במה דברי' אמורי' בשבויי מלכות. אבל גנובי מלכות ליסטים הרי הוא חייב לפדותה והיינו הך ברייתא דאמרינן הכא מינה דתניא איפכא מהך דהכא. ואפילו באשת כהן נראין דברים שאינו חייב לפדותה שכיון שהי' מתרצית לדעתה בזו דברי הכל שהיא נותנת אצבע בין שיני' רבי' נ"ר:

ובכהנת אהדריניך למדינתיך אמר אביי אלמנה לכהן גדול כו' עד מאי לאו במדיר אשת כהן קא מיפלגי ואביי דאמר כרבי אליעזר ורבא דאמר כר' יהושע דר' יהושע דאמר במדיר אשת כהן דנותן לה כתובה ואינו פודה כרבא דאמר כל שאיסור דבר אחר גורם לה אינו חייב לפדותה והאי נמי איסור דבר אחר הוא. ור"א דאמר פודה ואינו נותן לה כתובה כאביי דקסבר דבכהנת כיון דחזי' לקייומי בה תנא' דליהדר' למדינת' חייב: