חדושי הרא"ה על כתובות נא.

מני ר' מאיר היא דאמר כל הפוחת לבתולה כו'. עד רישא ר' מאיר וסיפא ר' יהודה. מתוך פירש"י ז"ל נראה דהכי מקשינן דמשמע לן דמתני' דהכא דתני לא כתב לה כתובה לאו כלל קאמרינן אלא כתובה הראוי' כגון לבתולה מנה ולאלמנה חמישים ולא כתב לה לדעתה לומר שידעה ושתקה בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה והא כר' דקסבר ר' מאיר שאין האשה יכולה למחול מכתובתה דהא קאמר כל הפוחת לבתולה ממאתים ואלמנה ממנה הרי זה בעילתו בעילת זנות דאי כר' יהודא הא אמר דמציא מחלה. וקס"ד השתא דשתיקתה דמתנ' דלא כתב לה ושתק' היינו מחילה ומפרקינן במסקנא דאפי' לר' יהוד' אתי' דכי אמר' יהוד' ה"מ כי מחלה בהדי' דכתבה ליה התקבלתי. אבל מתני' דלא מחלה בהדיא מסתמא לא אמרינן דמחלה. ואינו נכון דוודאי אפי' ר"מ לא קאמר במחילה דהא וודאי פשיט' דיכלה מחלה שאין לך זכות שיהא לו לאדם ברשותו שלא יהא יכול נמחלו. ולא אמר ר"מ אלא שאם כנסה מתחלה על מנת שלא תהא כתובת' כראוי לה שתנאו בטל דימא דאידך דאמ' ר"מ בעלמא במקדש את האשה על מנת שאין לה עליו שאר כסות ועונה שהיא מקודשת ותנאי בטל. ואילו הכונס את האשה ואחר שכנסה מחלה לי כסות אין ספק שמחילתה מחילה גמורה והכי מוכח לקמן בפ' אע"פ דלר' מאיר וודאי אחר נישואין יכולה היא למחול אפי' הראוי' לה שתה' בעילתו בעילת זנות. אבל לפי שיטתו אפשר לפרש דמשמע לן דמתני' דקתני לא כתב לה כתוב' כתוב' הראייה קאמ' ושנכנס' מתחלה על מנת כן וקאמר דבתולה גובה מאתים ואלמנה מנה. והא כר"מ וודאי דאית לי' דאם כנסה מתחל' על מנת כן תנאו בטל. ודלא כר"י דקס"ד השתא דלר"י יכול הוא לכנסה מתחלה על מנת כן בבתולה שלא תהא כתובתה אלא מנה ובאלמנה חמשים זוזי. ובמסקנא מפרקינן התם כתבה לי' התקבלתי הכא לא כתבה לי' התקבלתי. כלו' דאפי' ר"י לא אמר אלא שאחר שכנסה היא יכולה למחול מכתובת:

ויכול לשהותה כן ומותר' לי ולית לי' סברא דר"מ דמשוי לי' בעילתו בעילת זנות. אבל מודה ר"י דאם כנסה מתחלה על מנת כן תנאו בטל ואית לה לבתולה מאתים ואלמנה מנה ואכתי ליתי' להאי פירושא דמאי קשי' לי' דמשמע לה למתני' הכי דהא פשטא דמתני' לא הוי הכי אלא דמשום דהוי תנאי ב"ד ואע"פ שלא כתב כמי שכתב דמי. ואתי' בין לר"מ בין לר"י. אלא וודאי פירושא הכי הוא דהא במתני' אמרינן דאע"פ שלא כתב כמי שכתב דמי ולבסוף בתולה גובה מאתים אלמנה מנה כמי שכתב דמי. והא אתיא כר' מאיר דהא אמר ר"מ שאין אדם יכול לכנוס אשה להתנות עמה לפחות מכתובת' מתחילתה אבל לר' יהודה כיון דקסבר שהוא יכול לעשות כן ויכול לכונסה מתחלה על מנת שלא תהא כתובת' אלא מנה או חמשים או פחות היכי קתני מתני' בתול' גובה מאתים ואלמנה מנה ואמאי לא מהימן למימר מתחלה על מנת כן כנסתי' שלא תהא כתובתה אלא כך ותהא היא צריכ' להביא ראי' ואם לא יפטר בשבועה. אבל אליבא דר"מ אע"ג דאמרינן דמציא מחלה אחר שכנסה כיון שאי אפשר לכנוס אשה אלא בכתוב' הראוי' אי קא טעין עלה מידי דמחלה לי' בתר הכי עליו להביא ראי' אימא סיפא כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז ולא כתב לה כל נכסין דאית לי' אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין אתאן לר' יהודה דאמר אחריות טעות סופר הוא דאי ר' מאיר הא אמר אחריות לאו טעות סופר הוא בין בשאר שטרי בין בכתובה ואסיפא סמוך דתני לה בהדיא. קשיא לן לר' יהודה מי ניחא אם כן למה לי דקתני טעמא מפני שהוא תנאי ב"ד תיפוק לי' מהאי טעמא דאמרינן דאחריות טעות סופר הוא ואפי' בשאר שטרי נמי הכי דינא. דוודאי מאי דקתני חייב שהוא תנאי בית דין טעמא דהא מלתא הוא דמשו' הכי נכסיו אחראין מפני שהוא תנאי ב"ד. ואהא בלחוד נמי קאי ולא סגיא נמי בלאו הכי לפום פשטא.ולפום מאי דפרשו לה כלהו רבוותא ז"ל דהכי קאמר דכתב לה כתובה הראוי' לבתולה מאתים ולאלמנה מנה וכתב לה בכתובתה שדה שוה מנה ששיעבדו אותו שדה בלבד לכתובתה ולא שעבד לה שאר נכסיו חייו על כל נכסיו מפני שהוא תנאי בית דין. והא קשיא לן כיון דאמרינן דר' יהוד' הוא דאית לי' אחריות טעות סופר הוא הא דמתני' היכי מתוקמ' אי אפותקי מפורש הוא אמאי אית לי' הכא דהא בשאר שטרי כי האי גוונא לית לי' אלא אותה שדה דידע וקא מחיל. ואי אישתדיף נמי לא גבי משאר נכסיו ובהא וודאי לא שני לן בין כתובה לשאר שטרי דכתובה נמי וודאי מצי' מחלה אחר שכנסה בכתובה הראויה לה כדפי' לעיל. ואי באפותיקי סתם מאי אריא כתובה בשאר שטרי נמי איתה בוודאי דגבי משאר נכסי ולמה לי טעמא דמפני שהוא תנאי ב"ד. ונראה לפרש דמפני שהוא תנאי ב"ד. ונראה לפרש דבמתני' הכי קאמר כתב לה שדה שוה כו' לומר שכנס' תחלה על מנת כן שלא תהא כתובתה אלא שדה זה שהוא שוה מנה והרי הוא כאלו כנסי בפי' על מנ' שלא תהא כתובתה אלא מנה וזהו וודאי אליבא דר"מ תנאו בטל וכדאתי' רישא נמי בהך טעמ' אלבי'. וכיון דכן בדין הוא דיכול למימר דסיפא גופא לא אתיא אליבא דהאי תנא דהיינו ר"י אלא לר' מאיר ומשום דפרישנ'. דאלו לר' יהודה למאי דקס"ד השתא כיון דקסבר דאפשר לפחות לבתולה ממאתים כתב לה שדה שוה מנה תחת מאתים זוז אין לו אלא אותה שדה אלא דמיחוורא לי' למקשי מסיפא ארישא דאתיא בהדיא כר' מאיר מלמידק סיפא גופה דאתיא בתרי תנאי. ובמסקנא הא איפרקא שפיר והאי דתנא כתב לה שדה בדין הוא דהוה לי' למתני כנסה על מנת שלא תהא כתובתה אלא מנה אלא דאורחא דתנא למתני' כתובה בקרקע. וכדאמרינן נמי באותן שלש שדות אחד שכותב לה בכתובתה. אי נמי אפשר דהאי דתנא להכי רבות' קמ"ל דכיון דקיימ' לן בעלמא דאין אונאה לקרקעות הוה אמינא כיון דהכי הוא דהאי דכנסה על מנת שלא תהא כתובתה אלא שדה זה ליקום האי שדה במקום מאתים. קמ"ל דאנן נהי דאית לן דאין אונאה לקרקעות אבל דמי' יש להם. ואלו נתחייב אדם לחבירו בדמי שדה אחת סתם ב"ד שמין ונותנין לו. אף בזה כיון שכנסה והתנה עמה שלא תהא כתובתה אלא שדה זה סתם ודמי שדה זה אינן אלא מנה תנאי בטל וחייב לה מאתים כאלו כנסה בפירוש על מנת שלא תהא כתובתה אלא מנה שתנאו בטל וחייב לה מאתים. אבל אלו גרשה ונתן לה לכתובתה שדה שוה מנה או חמשים נתקבלה כתובתה ואין כאן אונאה שאין אונא' לקרקעות. ולא עוד אלא אפי' כנסה בכתובתה הראוי' לה וכשכנסה נתן לה בכתובתה שדה שוה מנה או חמשים באפותיקי מפורש אין לה אלא אותה שדה ואין כאן אונאה לפי שאין אונאה לקרקעו'. כללו של דבר כל זמן שנותן לה בשומת דמים שדה אפי' שוה חמשים באלף זוז נתקבלה כתובתה. וכן בעל חוב בחובו. אבל נתן לה סתם אין דנין אותה אלא בשוויה. והשתא דאתינן להכי לא קשיא לן נמי מאי דקשינן לר' יהודה נמי היכא ניחא. דמתני' תרתי קתני לומר שאע"פ שהתנה עליה בשעה שכנסה שלא תהא כתובתה אלא מנה או שדה שוה מנה תנאו בטל וכתבותה מאתים וגובה מן המשועבדים והכי מוכח לישנא דמתני' דתני ולא כתב לה כל נכסין דאית לי' אחראין לכתובתיך חייב שהוא תנאי בית דין כלומר חייב על כל כתובתה וכל נכסיו אחראין וערבאין לה ושהוא תנאי ב"ד דתני קאי אחוובא דכל כתובתה. אבל לא משיעבוד' דכל נכסיו שיהו כל נכסיו אחראין וערבאין לה. דהא לאו משום דכתובה תנאי ב"ד הוא אלא מדינא והא כר' יהוד' דלא כר"מ. דאי ר' מאיר הא אמר לקמן אפי' בכותב לה כתובה בפירו' ולא כת' אחראין דאינה גובה מן המשועבדין. אלא וודאי דרבי יהודה היא דאית לי' בכל דוכתא דאחריות טעות סופר. וה"נ כיון דאית לי' לר"י בהא לא כתב לה כתובה מאתים דה"ל כמו שכתב לה כתובה של מאתים. כיון דכן דחשבינן לה כמאן דאיכתיב' גובה מן המשועבדין דאחריות טעות סופר הוא. ומתני' דקתני טעמא מפני שהוא תנאי ב"ד לאו אהא קאי כדפרישנא. ואי קשיא לך והא ר"מ ור' יהודה בתר שמעון בן שטח הוי ואמרי' לקמן דתקין שיהא כותב לה כל נכסיו אחראין לכתובתה. יש לומר דשמעון בין שטח לא תקין אלא שיהא כותב לה כן. אבל אם לא כתב לה הרי זה במחלוקת ר' מאיר ור' יהודה דאליבא דר"מ מן הסתם אחריות לאו טעות סופר הוא. ואליבא דר' יהודה מסתמא נמי אחריות טעות סופר הוא. ולר' יהודה תקנתא דשמעון בן שטח לא הויא אלא להוציא ממה שנהגו ליחד כתובתה וכשהוא כועס עליה הוא אומר לה טלי כתובתיך וצאי ותיקן שלא יהו עושין כן. ומיהו פשטה דמתניתא דלקמן אליבא דר"מ אתיא: