חדושי הרא"ה על כתובות לט.

שלש נשים משמשות במוך. פירש"י ז"ל מותרות לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע. הא שאר נשים אע"ג דאינהו לא מיפקדן אפרי' ורבי' אסו' להן להשחית זרע בעליהן מיהו ליתיה להאי פירוש' דאם כן לפום האי טעמא רבנן אסרי והא מאי טעמייהו כיון דמסתכנ'. ואמרינן נמי התם ביבמות לחד לישנ' דאלו מתעברת וודאי מתה. וכיון דכן רבנן כי קאמרי מן השמים ירחמו היינו דלא מיעבר'. דאי מיעבר' לא סגיא דלא מתה וכיון דכן מאי טעמא לא שריא לה במוך. אלא וודאי חייבות לשמש במוך קאמרינן. ובלא מוך אסורות הן לבעליהן. וחכמים אומרים דאינן אסורות אבל הרשו' בידן אבל איסור לבעליהן ליכא שהרי הן אינן משחיתן. ותו משום עונה נמי מותר. וקשיא לן ומאי קושיא דהא אסיקנ' התם ביבמות דה"ק שמא תתעבר ושמא תמות. אבל איכא דמיעבר' ולא מתה. ויש אומרים דהא אמרינן עלה לפום האי לישנא דבנים הרי הן הן כסימנין. ומשום הא מפרשינן לה דה"ק בנים הרי הן כסימנים משעת עיבור. כלומר דאחר שילדה היא כנערה גמורה משעת עיבור. וכיון דכן אפי' כי מפרקי' לן הכי מאי אהני לן דהא הויא לה נערה משעת עיבור. וכיון דכן כי קא ילדה לה הויא לה בוגרת. כדקיימי לן דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד. וכי תימא אם כן הא דקאמרינן התם דאיכא מאן דאמר בנים עדיפי מסימנין. ואמרינן למאי נפקא מינה דאפי' ר"י דאמר עד שירבה שחור על הלבן בבנים מודה. וכיון דכן לפום האי טעמא אפי' למאן דאמ' בני' הרי הן כסמני' מודה ר' יהודה דהא משעת עיבור קאמרי' וכיון דכן כי קא ילדה הא הויא לה בוגרת כדקאמרי' ובבוגר' ליכ' מ"ד דהא כולו עלמא מודה דאינה יכולה למאן. וי"ל נפקא לן מינה כגון שמיאנה כשהיא מעוברת. דלמאן דאמר בנים הרי הן כסימנין מיאונה מיאון. ולמאן דאמ' בנים עדיפי מסימנין מיאונה ולא כלו' הוא ומיהו הכא וודאי בסוגיין משמע לן דאם תתעב' תמות בוודאי קאמ' כלישנא קמ' דהת' והאי דלא שני' לי' הכי הוא כדאמרן והיכי דבא עליה ואחר כך נתארסה חייב וקנסה לאביה דאירוסין לא מפקי מרשות אבי':

מתני' המפתה נותן שלשה דברים כו'. צער דמאי ופריש אביי צער דחבטה על גבי קרקע. ואידחיה לה ופירשה רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק רגלים: