חדושי הרא"ה על כתובות לב.

אמר עולא לא קשיא כאן כו' עד במפותה אלא קאמרי' דכיון דאמרינן במפותה תו לא בעינן שוטה דכיון דמפותה דמדעתה עבד הא קא מחלה. והא דאמרינן השתא דאתית להכי אפי' תימא אחותי נערה ביתומה שוטה מפותה. פירש"י ז"ל דלא גרסינן שוטה דכיון דאוקימנא במפותה אפי' בלאו שוטה הא עבדה מדעתה ומחלה כדאמרן:

ורב שמואל הלוי הנגיד ז"ל כתב יתומה. לאו דווקא יתומה אלא מאי יתומה לענין קנס שנתארסה ואליבא דר"י הגלילי דאמר נתארסה ונתגרשה אין לה קנס. ובשיש לה אב איירי והיינו דקאמ' ביתומה שוטה ומפותה יתומה לענין קנס. שיטה שאין לה בושת ופגם. ומפותה שאין לה צער דאי לא כיון דיש לה אב מחילה דידה לא כלום הוא דהא יש לה אב. וקשיא לן ונוקמ' ביתומה גמורה ומפותה דכיון דהוי יתומה גמורה הוי שלה ומפותה עבדה מדעתה ומחלה. וי"א דלא יכול לאוקמי הכי דאפי' בהא איכא ממונא. דהא איכא קנס וקנס לא מצי מחלה שלא זיכת' אותו תורה עד שעת נתינה כדכתיב ונתן וליתיה כדבעינן למימ' קמן. ותו קשיא לי אכתי לוקמ' ביתומה גמורה שאין לה אב. וכן לענין קנס כגון שנתארסה ונתגרשה ומפותה דכיון דליכ' אלא בושת ופגם והוי דידה וודאי מציא מחלה. ואפשר לומר דבעי לאוקומה אפי' בשיש לה אב והשת' דאתינן להכי אפי' תימא דקנס מציא מחלה ולא בעי לאוקומה ביתומה ומפותה דניחא לי' לאוקומה אפי' בשיש לה אב. ומיהו מחוורת' דמילתא דשוטה לאו דווקא אלא אשגר' לישן הו' ונקט לה איידי דאמר בקמיית' שוטה ומפותה:

מה לעדים זוממין שכן אין צריכין התריאה. ואי ממונא לקולא הוא שכן לא עשו מעשה האי דקא חשבינן כי לא צריכי התראה חומרא. וכי לא עשו מעשה לקולא. משום דהתראה דאנן הוא דלא מצריכ' להו היינו חומר' דמחמרי' גבייהו בהא. אבל לא עשו מעשה דהכי הוא דאין עושין מעשה היינו קולא. כלומר ראוי להקל עליהם שהרי לא עשו מעשה:

מה להצד השוה שבהן שכן יש בהן צד חמור. ואי ממונא לקולא הוא שכן לא עשו מעשה. קשיא להו לרבוותא ז"ל אי פרכי' צד חמור אם כן בטלת כל מה הצד שבכל התלמוד. וי"א שאין מקשים צד חמור אלא כשחומרות אלו חמורו' שאין כיוצא בהם בכל התורה כגון אלו של חובל ושל עדים זוממין שהרי חובל חייב בחמשה דברים. ועדי' זוממין אין צריכין התראה שאין כיוצא בהן בכל התורה. אבל בעלמא אע"ג דאיכא צד חמור גמר מחרווייהו. וזה אינו דהא דהכא וודאי אשכחן דכוותייהו בצד הקל דאמרי' בחובל שכן הותר מכללו. ועדי' זוממין שכן לא עשו מעשה שהרי חלב חיה שהות' מכללו. והרי אשת אח שהות' מכללו אצל יבם. והרי נשבע ומימר ומקלל את חבירו בשם ומסית שלא עשו מעשה. ותו דהא במסכת פסחים בפ' כיצד צולין אשכחן דפרכי' נמי צד חמור. דאמרינן מה לפסח ותמי' שכן יש בהם צד חמור פסח שכן כרת. תמיד שכן תדיר וכליל ואם איתא להאי כללא מאי קושיא אטו חומר דכרת לא אשכחן. וכ"ת דבטל עשה כגון פסח לא אשכחן. והא מילה. ואפשר לומר דכיון דבשאר קרבנות לא אשכחן ועליהו דנינן מסתיין בהכי. ואכתי קשיאן הנך דהכא. ומדברי רבינו שלמה ז"ל במסכת' סנהדרין נראה שהוא סובר דכי פרכי' צד חמור. ה"מ כשאין חומר' בלמד שאינה במלמדין. ויש חומר' במלמדין שאינה בלמד. אבל כל מקום שיש חומרא בלמד שאינה במלמדין לא פרכי' צד חמור. והכא ליכ' חומר בלמד שאינה בשני המלמדין. אע"פ שיש בו חומרא שאינה באחד מהם. שהרי עשו מעשה ולא הותרו מכללן מה שאין כן במלמדין שהרי חובל הות' מכללו ועדים זוממין לא עשו מעשה. מ"מ אין בו חומר' שאינ' בין שניהם שהרי חובל עשה מעשה ועדים זוממין לא הותרו מכללן. ויש חומרא באילו שאינה בלמד. אע"ג דאיכא הכא בהאי למד כרת. כרת מעלמא אתי להו ואינו חומר שבעצמן. מה שא"כ בחומרין אלו שבחובל ועדים זוממין וכן לענין צד הקל אין קולא בלמד שאינה במלמדין בשניהם אע"פ שבאחד מהם דהא בלמד איכא קולא שהן צריכין התראה ושאין חייבין בחמשה דברים. מה שא"כ במלמדין אלו. שחובל חייב בה' דברים. ועדים זוממין שאין צריכין התראה. אלא שאין בין שניהם. שכן חובל צריך התראה ועדים זוממין בחמש' דברים כגון שהיו מעידין פלוני חבל לחבירו ונמצא זוממין ויש קולא באלו שאינן בלמד. חובל שכן הותר מכללו ועדים זוממין שכן לא עשו מעשה. מיהו קשיא עליה ההוא דאמרי' בפסחים דפרכינן צד חמור בפסח ותמיד. פסח שכן כרת. תמיד שכן תדיר וכליל. והא וודאי איכא שאר חומרי בשאר קרבנות שאינן באלו שהרי שאר קרבנות מכפרין מה שאין כן בפס' שאינו מכפר:

ואיכא עומר ושתי הלחם שכן מתירין בחדש משא"כ באלו. ואפשר לומר פסח כיון דאיכא הרצאת דמים וודאי מכפר הוא א"נ האי לא איכפ' לן דאית' באידך דוודאי תמיד מכפר הוא. עומר ושתי הלחם נמי הא אמרינן עלה התם פירכא אחריתי דבלאו הכי נמי לא אתו מינייהו. ול' רחוק הוא. ותו קשיא לן עליה דוודאי הכא נמי איכא בלמד קולא שאינה במלמדין דהא אי בעי מודו ומפטרי כדקיימ' לן דמוד' בקנס פטור ולי בזה פירו' נכון כתבתי במס' מכות בס"ד: