חדושי הרא"ה על כתובות כח.

ת"ש היא נדחי' מפניו כו' עד דגייסי אהדדי:

מתני' ואלו נאמנין כו' א"ר הונא ברי' כו' עד אבל אחיו דלא כו' קמ"ל דכיון דקיו' שטרו' דרבנן הימנו רבנן בדרבנן וכיון דאפי' באחיו מהימן ה"ה לאונ' אחרינ' דעלמ' והא דבעי' הכא גדול. גדול הוא דבעי' אבל רחוק לא בעינן דלקיו' שטרו' לא בעינן רחוקי' אלא אפי' קרובי' והא דאמרי' הכ' טעמ' דכיון דקיו' שטרות דרבנן הימנו' רבנן בדרבנן לאו קרובי' אלא לפי שמעידין על שעה שהיו קטני' שהיו פסולין לכל בירוש' אמרו קרובי' אין מעידי' לא זה ע"ז ולא עם זה ולא בפני זה ואמרו הטע' שם לפי שאם הוזמ' משלמין על פיה' ולפ"ז כת' א"ז הרב בעל המאו' ז"ל דה"ט דבקיו' שטרי' קריבי' כשרי' לפי שא"א בהן כלומר בעידי השט' בהזמ' שאין הזמה אלא בעל פה דהזמ' חדו' הו' ואין לך בו אלא חדושו בלבד אבל אין שטת גמרתנו כן שהרי אמרו במס' סנהדרין הרי אלו ג' עדויו' והן עדו' א' להזמ' ואמרי דהזמא מילת' אחריתי הי' ולפי גמרתנו טע' פסו' קרובי' גזיר' מלך הו' וכן הדין בעידי קיו' שהו' צריך שלא יהיו קרובי' זה אל זה ולא לבעלי הדין ולא לדיינין לא לדייני הקיו' ולא לדייני המלו' אבל לעדי' החותמין על השט' אין לנו לפי שהעדי' כיון שחתמו הרי הם כאלו נסתלקו מכאן והימנינהו רבנן. וראוי לספק בעדי' שהעידו בב"ד ונחקר' עדותן אם נאמני' קרובים להעי' עליה כך וכך העידו פלוני ופלוני בב"ד של פלוני. אבל וודאי הדיינין על עיקר המלו' אינן רשאין להיו' קרובים לעידי השט' כדי שלא יהא כל המעש' נגמ' ע"פ קרובי' ואשתכ' השת' דכולי ממונ' מפקי ע"פ קרובי' אלו היו עידי השט' ודייני המלוה קרובי' וכן דעת רבינו נ"ר ודייני ההיו' יכולין להיו' קרובי' לעידי השטר ואפי' בדינין ע"פ עצמן במכירין חתימתן. ודייני המלו' יכולין להיות קרובים לדייני הקיום ובלבד שלא יסמכו על פיהם אלא ע"פ אחרים המכירין חתימתן או ע"פ עצמן:

וליחוש דילמ' עבד כהן הוא. כלומר וליחוש דאי יהבינן ליה השתא תרומה אתי לאסוקי ואמרי כהן הוא: