חדושי הרא"ה על כתובות כד:

ופרישנא דר' יהוד' ורבנן במעלין מתרומה ליוחסין קא מפלגי לאו אדינא פליגי כלומר אי דינא לאסוקי מתרומה ליוחסין דאם כן אשתכח דבלא כלום פליגי. אלא בהא פליגי דר"י סבר דחיישי' דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין ולאו מן דינא אלא דמאן דחזי ליה דאכיל תרומה מחזיק ליה בכהן כשר ומיוחס ויבא להעיד עליו ליוחסין הילכך כל אסוקי לתרומ' נמי כאסוקי ליוחסין דמי. וכיון דכן לאסוקי לתרומה נמי בעינן שנים. ורבנן סברי אין מעלין דקסברי דלא חיישי' דילמא אתי לאסוקי מתרומה ליוחסין הילכך לאסוקי לתרומה בעד אח' סגיא לן. והא דאמרינן היכי דמי אילימאדכתיב ביה אני פלוני כהן עד מאן קא מסהיד עילויה. פירשו בתוספת' דדווק' ליוחסין הוא דאמרי' האי טעמ' אבל לתרומה מהימן דלא גרע ממסיח לפי תומו ואליב' דרבנן דסברי אין מעלין מתרומה ליוחסין דאלו לרבי כיון דליוחסין לא מסקי' ליה הוא הדין לתרומ':

איבעי' להו מהו לעלות משטרות ליוחסין היכי דמי אילימ' דכתי' ביה הכי אני פלוני כהן עד מאן מסהיד עילויה. לא צריכא דכתיב ביה אני פלוני כהן לויתי מפלוני וחתימי סהדי מאי. אמנה שבשטר מסהדי או דילמ' אכולה מילת' מסהדי. רב הונא ורב חסדא חד אמר מעלין וחד אמר אין מעלין. פירו' האי דמספק' לן דווק' בלישנ' דידיה כי האי דאמ' אני פלוני כהן. אבל בלישנ' דמסהדי וודאי מהני, וכי מספק' לן נמי דווק' בהך דשייך למידק בשמא דידיה אבל אידך מילי דמיתמרי בשטר' משמא דחד ובלישנ' דידי' הא וודאי לא לאסהודי סהדי אתא אלא דאינהו אמר להו הכי:

איבעיא להו מהו לעלות מנשיאת כפי' ליוחסין. כלומר אי חיישינן דילמ' אתי לאסוקי ליוחסין. תיבעי למ"ד מעלין הני מילי תרומה דעון מית'. כלומר דכיון דחמיר' כולי האי דינא הוא דניחוש דילמ' אתי עצמ' למיטעי לאסוקי מינה ליוחסין אבל נשיאות כפים דאיסור עשה לא. וכיון דכן מעלין לנשיאות כפים בעד אחד. או דילמ' אפי' למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דמתאכל' בצינע' אבל נשיאות כפים דבפרהסי' כולי האי לא מחציף איניש:

ובהא וודאי דינא הוא דחיישי' דילמ' אתי למיטעי עלמ' בתריה לאחזוקי בכהן גמיר לאסוקי' ליוחסין. וכיון דכן לא מסקינן לנשיאות כפים אלא בשני עדים דומי' דיוחסין לאסוקי לנשיאות כפים כאסוקי ליוחסין דמי כדאמרן. והיינו נמי בעיין מעיקר' אם מעלין מנשיאו' כפים ליוחסין אי בעי' להעלותו לנשיאות כפים שנים או מעלין ע"פ עד אחד דהא בהא תליא כדפי':

כיון דפרסי ידיהו אתו לאסוקינהו דמשמע לן דבבבל בכל דיני כהונה היו נוהגין בכל מה שאיפש' בחוצה לארץ והיינו דקשיא לן ניחוש דילמ' אתי לאסוקינהו. וכ"ת ואמאי לא קשי' ליה היא גופ' כיון דפרסי ידייהו אמאי לא אסקינהו. י"ל דהא ל"ק ליה דעזר' לפי מה שראה בבבל חזקתן בכל אחד נהג בהן איהו ידע טעמ' אמאי לא אסקינהו דלא הוי מוחזקין גבי' במעלי, אבל הא אכתי קשי' לן כיון דהכי הו' אמאי לא חאיש עזר' דילמ' אתי לאסוקינהו כיון דפרסי ידיהו אם אית' דקיימ"ל דמעלין מנשיאות כפים ליוחסין. ומהדרינן שאני הכי דריע חזקתייהו. ומסתבר' לפרושי לפי שאבד כתב היחוס שלהן חוששין שמא נאבד לדעת ודבר מפורסם הי' וידוע לכל. ורבי' שלמה ז"ל כת' דריע חזקתייהו כיון שלא היו אוכלים בקדש קדשי' והראשון מחוור יותר: