חדושי הרא"ה על כתובות קא.

ולא בלאות א"ל רב הונא בר חייא כו' עד ש"מ מדר' כהנ' עיילה לי' גלימ' קרנא הוי פי' מדמפר' רב כהנא בלאות דמתני' ניכסי מלוג ש"מ דסבר דקרנא הוי דאי סבר פירא הוי למה לי למתני לה הא תני ברישא ולא בפירות ותרתי למה לי אלא לאו ש"מ קרנא הוי. ומקשי' והא אמר ר"נ פירא הוי. ואמרי' דר"נ פליגא וקיי"ל כרב נחמן וכיון דכן ולא בלאות דמתני' בין דניכסי מלוג בין בניכסי' צאן ברזל קאמר ובדליתנהו אבל בדאיתנהו לעולם אית לה ואין לה כתובה אמר שמואל ל"ש כו' פי' לאו דתליא מילתא בלישנא אלא בנשים שאמרו חכמים אין להן כתובה כלומר מן הדין שאין ראויות לכתובה כגון הממאנת והשני' וכל כיוצא בהן. ונשים שאמרו חכמים יוצאות שלא בכתובה כלומר שהן ראויות לכתובה אלא שהן מפסידות אותה בשביל מעשיהן הרעים כגון העוברת על דת וחברותיה. וה"ה לכל הנהו דתנן בפרק הזורק תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה. וכן מוכיח בירושלמי. והא דאמרי' כגון הממאנת וחברותיה יש שפירשו שניה ואילונית וכן דעת מקצת הגאונים ז"ל ואע"ג דאילונית בשלא הכיר בה אמרינן דלית לה כתובה ומינה הוא דאמרינן דתוספ' אית לה. והא תמיהא מילתא כיון דהוי מקח טעות היכי אית לה תוספת. אלא דקסברי רבוואתא ז"ל דתוספת דמדעת' דנפשיה אודי לי' ולא חש לאתנויי בה מידי לעולם אית לה. וה"ה אלמנה לכהן גדול גרושה וחלוצה לכהן הדיוט. ממזרת ונתינה לישראל בת ישראל לנתין ולממזר שכולן יש להן תוספת בשלא הכיר בהן אע"פ שאין לה כתובה. ולפי דבריה' א"כ אפי' המקדש את האשה ונמצא בה מומין ששנינו למעלה שאין להם כתובה תוספת יש לה שהרי אינה מפסדת תוספת משום מקח טעות ודבריהם תמוהים. ונראין דברי האומר דאילונית כיון דהויא מקח טעות לית לה כלל לא כתובה ולא תוספת ולא אמרי' ממאנת וחברותי' אלא אשני' ומשום דאיכא שניות טובא ונקט לי' נמי הך לישנא דחברותיה איידי אידך דאיכ' למימ' וחברותי' ומיהו תמיהא מלתא שניה גופיה בשהכיר בה וממאנת היכי אית להו תוספ' דהא קיי"ל דנכסי צאן ברזל ונכסי מלוג נמי דהוו דידה וקיימי ברשותה דהיכא דליתנהו אידי ואידי לית לה וכיון דכן היכי עדיף תוספת מנכסים דידה ואיכא למימ' לא צריכ' אלא שנתן לה שדה אחד לתוספת אבל היכי דליתי' לתוספת בעין וודאי לית לה ואם מתחלה נשאה לשם אילונית יש לה כתובה: