חידושי אנשי שם על גיטין כו

מהר"ם לעניותי איני יודע * במחכ"ת של מהר"ם ז"ל תמיהתו על הר"ן אינה ובלא ספק שלא ראה דברי הרשב"א בחידושיו לגיטין (דף נד:) שכ"כ בהדיא וז"ל ולא נאמרו דברים הללו אלא בפועל דכיון שקיבל עליו לעשותן כו' אינו נאמן דחזקה מזהר זהיר ולאו כל כמיניה להעיד על עצמו שפשע או שקלקל אא"כ יש בידו כו' לאביי. ולרבא כל שאמר בשעה ראשונה שמצאו כו' אבל בשמצאו ולא אמר לו כו' חזקה שלא קלקל ואינו נאמן שאילו כדבריו מתחלה היה לו לומר. אבל עד א' דעלמא ודאי נאמן שמא לא נזכר בשעה ראשונה או שלא רצה לומר ואח"כ נמלך כו' עכ"ל ע"ש וכן דעת הראב"ד והריטב"א בחידושי (גיטין נד:) שהם אינה סוברים סברת ר"ת בתוס' שם ד"ה אמר אביי כו' שמחלק בין מכחישו או אומר א"י ובין שותק דהוה כהודאה ע"ש וכ"כ הרא"ש שם. אבל הם לא ס"ל (כשיטת התוס' והרא"ש) הכי ומחלקים בין פועל לאינש דעלמא. ולשיטה זו של הר"ן והראב"ד והרשב"א והריטב"א הסכים ג"כ הש"ך ביו"ד הי' קכ"ז ס"ק ג'. ופלא על מהר"ם ז"ל שנשמטו ממנו כל שיטת הראשונים הנ"ל וגם דברי הר"ן בעצמו שכתב בפ"ג דקדושין סי' תרס"א באמצע ד"ה גרסי' בגמ' אמר אביי אל עד א' וכו' וז"ל. ונ"ל דפועל שאני דכיון דשמירת טהרות עליו חזקה ששמרן יפה ומה דקאמר עכשיו לצעוריה קא מכוין ומש"ה לא מהימן אלא משום טעמא דבידו כו' אי נמי דפועל כיון דעליה דידיה רמי כו' עכ"ל הר"ן וכל זה נשמט ממהר"ם ז"ל (ג"א): מה רוצה לומר ומה הפרש בפועל כשאינו בידו לאדם בעלמא ומה כח אדם בעלמא יפה ואדרבה מוכיח בהלכה אליבא דרבא כל שהיה בידו ואפי' אינו עכשיו בידו כיון שהיה בידו תחלה ביותר נאמן אי א"ל בזימנא קמייתא דאשכחיה. וכן כתבו בשם ר"ת בהמטהר יינו של חבירו דנאמן אפי' בעלים מכחישו כיון דהיה בידו אבל אחר לא מהימן במכחיש או שאמר לו בעלים איני יודע אא"כ שותק. וכתוב בתוס' שכן פסק רבינו משולם בר קלונימוס וכן כתוב בתוס' פרק האומר בקידושין ובאשר"י כאן בהלכה ח' ובמרדכי פרק האשה רבה: