חידושי אנשי שם על חולין ט

מהר"ם לשון אשר"י מתוך דברי רב אלפס ז"ל משמע דהא דאמרי' בעופא לא קאי אנקבה כנפה אלא קאי אשיעור חסרון דגרגרת ומיבעיא ליה בעוף שאין בגרגרת שלו כאיסר מה שיעור חסרונו ומפרש דשיעור חסרונו בחפיית רוב פי הקנה שהרי כתב אותו בתר אם ניטלה הימנו רצועה מצטרפת לכאיסר ובנפחתה כתב אם נפחתה הגרגרת כגון שנקבה נקב מפולש שיש בו חסרון אמר רב נחמן אין אומרים אם חופה אלא כדי שיכנס איסר לרחבו ולפי שהנקב מפולש משני עברי הגרגרת מצטרף כשיעור קטן וקשה לפירושו דהא בעיא היה לו לבעל התלמוד לקבוע אמתני' דלקמן עד כמה תחסר הגרגרת עד כאיסר ועוד מאי מיבעיא ליה האי שיעור היאך משערינן בעוף טפי מבשאר שיעורין כיוצא בו כגון חסרון דגולגולת שהוא כמלא מקדח ולב"ה כסלע ושיעורא דכבד שהוא כשני זיתים ובעוף שאין בכבד שלו ב' זיתים מאי שיעוריה אלא ודאי מלתא דפשיטא היא דכל הני' שעורין בבהמה גדולה ובבריה קטנה משערינן לפי קוטנה כמו שפי' הריב"ם גבי תפיסת יד הלכך נראה כפירש"י ומיבעיא ליה על נקבה כנפה דמשערינן השלם עם הנקבים לכאיסר כשהן מקורבין כנקבי הנפה שסופן ליחסר ומבעיא ליה בעוף דכי משערינן חסרון שלו כנגד איסר בבהמה גדולה קטן מאד שיעור חסרונן אי מחמרינן כשיעור קטן כזה לצרף השלם עם החסרון ומשני דלא אלא שיעור אחר נתנו לו חכמים מקפלו ומניחו ע"פ הקנה עכ"ל: