חידושי אנשי שם על בבא מציעא ע:

מהר"ם וכן פסק עוד בפרק המפקיד ובפ' חזקת הבתים ע"ש וכן פסק המיי' פ"ז מהל' שאלה משמע דהיינו כמו שפסק רשב"ם בפרק ח"ה כמו שכתב כאן המרדכי ע"ש האלפס והמיי' בפ' ח"ה דלא בעינן ראה:

פי' דאז מוכחא מילתא דשאלינהו ומפני שהוא בוש בדבר מטמינם שאילו לקחם לא היה מטמינם:

פי' הספק מוטל על הנבלל לבדו ולא על המונח שאינן נבללים ולא נחפנין כדפי' בסמוך שאם היה נבלל או נחפן הרי ספק מוטל בין הכל הלכך הוי לפי חשבון:

ד"ת חסר לשון וכצ"ל. וזה מאתים ונגנבו כך הם חולקים לפי דמים ופריך והא תנא באלין אבנים נגנבו מחצה לזה ומחצה לזה ופריק א"ר שמלאי אבנים גבות הן פי' האבנים גסות הן וכשהוא נוטלן נוטלן אחת אחת הלכך לפי שהספק שוה בכל אחת ואחת מהן כשנגנבה אם מן המרובות או מן המועטות חולקין בשוה. אבל סלעים דקים הם והלוקח אותם לוקח הרבה סלעים כאחת ומסתמא יש שם מן המרובין ומן המועטין הלכך תלינן רובא במרובין ומיעוטא במועטין והכי שכיח טפי שהרי נבללין הן אלמא כל שהספק שוה כגון באבנים שנוטל אחת אחת אע"פ שחלקו של אחד מהם מרובה משל חבירו חולקים בשוה וא"ת הא תנן בפ"ב דמעשר שני מעות של חולין ומעות של מעשר שני שנתפזרו מה שלקט לקט למעשר שני עד שישלים ואם בלל וחפן לפי חשבון זה הכלל המתלקטין למעשר שני והנבללין לפי חשבון קתני מיהת המתלקטין למעשר שני ואמאי הל"ל חולקין כדאמרינן באלין אבנים דהוא דכוותה י"ל דהתם משום חומרא דמעשר שני היא והכי איתמר עלה בהדיא בירושלמי. ואמרי' נמי התם ר"י בר בון כו':

הלכך מעות מעשר שני וחולין שנתפזרו ולקט אחד אחד לא. כל זה נמחק. וצ"ל במקומו זה הלשון. וכן נמי אם לא בלל תחלה אלא שחפן בשעת נטילה ודקתני רישא יפלו למעשר שני לא אמרי' לפי חשבון מפני שמתחלה לא היו כו':