חידושי אנשי שם על בבא מציעא מד

מהר"ם משמע מלשון הנ"י שרוצה לפרש הא דכתב רב אלפס אבל אי יהיב זוזי לבעל הבית דלא זבין ומזבין אדעתא דנפשיה כו' שליח שויה ומאי דזבין זבין כו' שמדבר בשעשאו שליח לקנות מאחרים ועשה כן וקנה כשער שבשוק ולא שינה והלשון מגומגם דלמאי נקט רב אלפס דיהיב זוזי לבעה"ב ומאי קאמר שליח שויה ומאי דזבין זבין הכי הל"ל אע"ג דשליחא שויה מאי דזבין זבין דשלוחו של אדם כמותו ונ"ל קצת דרב אלפס אמתני' קאי למנקט הכי ור"ל ופוסק עמו כשער הגבוה היינו שנותן המעות לבעה"ב לפרנסו בחטין כל השנה ואינו פוסק מג' סאין בסלע או מד' וקאמר דבעי לקבולי מיניה בתרעא דזבין ליה אי לא פסק בהדיא כשער הגבוה ולא אמרינן דעתיה דאינש אתרעא זילא וטעמא משום דשליחא שוויה דהוי כאילו נתן מעות לשלית לקנות לו עכשיו מן השוק ועשה כן ודין הוא דמאיזו טעם אמרינן פוסק על שער שבשוק אע"פ שאין לזה יש לזה ויכול לקנות עכשיו בזול ומאי אהני ליה הכי נמי נימא לימא ליה מוכר אם הוזל השער ומסיק עוד והוא דלא שני בשליחותי' אבל היכא דשני בשליחותיה שעשאו שליח ממש לקנות מאחרים ושינה לקנות ביוקר ממה שהוא השער א"ל לתקוני שדרתיך ואינו נוטל אלא כשעת הזול או מחזיר הדמים ואינו מקבל מי שפרע והאי ופוסק עמו כשער הגבוה מלתא באפי נפשה היא ולא קאי אדלעיל מינה פוסקין על שער שבשוק ולא אפוסקין על הגדיש דמיירי בפוסק על חשבון הסאים והיינו דלא כרש"י שפירש דפוסק על השער הגבוה אכולה מתני' קאי. וז"ל סמ"ג אהא דקתני יצא השער פוסקין ואע"פ שאין לו ויצטרך זה להעלות בדמיהן לאחר זמן בד"א בפוסק על חשבון הסאים כאשר בארנו אבל בפוסק על חשבון המעות שא"ל הא לך בחמש סלעים ותפרנסני מדי חדש בחדשו כל השנה צריך לפסוק עמו כשער הגבוה שאם יוזלו יותר משער של עכשיו שיתן לו כשער הזול של אמצע השנה או סופה אבל אם לא פסק עמו כשער הגבוה והוזלו נותן לו כשער שהיו שוין כשנתן לו המעות ומי שיחזור בו מקבל מי שפרע ורש"י פירש דפוסק על שער הגבוה אכולה מתני' קאי בד"א בפוסק על דעת עצמו אבל היה שליח לאחרים בין המוכר ובין הלוקח אינו נוטל אלא כשער הזול או מחזיר הדמים ואינו מקבל מי שפרע שהרי המשלח אומר לתקוני שדרתיך ולא לעוותי ואשר"י פירש לשיטת רש"י וכתב וז"ל ורב אלפס פי' ע"ד אחרת ואינו מחוור ואפשר משום דלפי' רב אלפס לא אתי שפיר דקאמר דיהיב זוזי לנדוניא דבי חמוה דמשמע דבי חמוה עשאו שליח דאי בפוסק עם בעה"ב לא ה"ל למימר אלא דיהב זוזי לנדוניא ותו לא ועוד דאי לא פסק על חשבון הסאים ה"ל כפועלין שנשכרין סתם אצל בעה"ב דאע"ג דאיכא דמיתגר בג' ואיכא דמיתגר בד' לא שקלי אלא ג' אע"ג דאמר להו שליח בד' דדעתיה דאינש אתרעא זילא כדמשמע בריש פרק האומנין וכדכתב רב אלפס ואע"ג דהכא בעל הפירות מוחזק והתם בעה"ב מוחזק מה בכך יחזור בו ויקבל מי שפרע דמעות אינן קונות ויצטרך זה להחזיר מעותיו ולא שייך הכא מוחזק דאי שייך מוחזק א"כ בע"כ יקבל וזה אינו דמעות אינן קונית שאין הלכה כר"ש דאמר כל שהכסף בידו ידו על העליונה ולא אמרינן דהוי כמאן דזבניה מההיא שעתא מטעמא דא"ל לוקח מאי אהנית לי דלהכי ארווח ליה זימנא שלא נתן מעות ע"מ לקבל עכשיו אלא לאחר זמן דסתם דעתיה דאיניש אתרעא זילא כדאמרינן לרבי יהודה נמי השתא דהא חזינן בגמ' דסברא נכונה היא אפילו לדברי חכמים דפריך מיניה לרב פפא ומנא ליה למקשה דפריך בפשיטות תיפוק ליה דשליח שוייה: