חידושי אנשי שם על בבא קמא ה.

מהר"ם לשון רש"י בגמ' ומיוחדים דמתני' הכי משמע שיהיו כל נכסי שהזיקו מיוחדין לאדם אחד שאין בהם ספק:

והיינו אין שמין לגנב ולגזלן דאמר שמואל ופי' אין שמין הפחת שפחתה משעת גניבה וגזלה עד שעת גוביינא שיקבלו אותו הבעלים אלא אי זל או נפחת משעת גניבה וגזילה עד שעת גוביינא לגזלן נפחת אבל לניזקין ולשואל שמין משעת הנזק והשבירה שהיה עומד ברשות הבעלים מאז ומה שפיחת מזמן שבירה עד שעת גוביינא פיחת לבעלים ודעת זו היא דעת רשב"ם וכתובה היא בהג"ה באשר"י ע"ש:

האי ודוקא היכא דאיתבר ממילא הוא דמחלקינן הכי שאם נשתנה שינוי גמור הוי פחת דגנב וגזלן ואם לא נשתנה שינוי גמור הוי פחת דבעלים אבל איתבר מחמתיה חילוק אחר יש ביניהם דכי לא הוי שבירה של שינוי גמור דינו כמזיק ושמין משעת שבירה ופחתא דבעלים הוי ואי הויא שבירה של שינוי גמור חייבין לשלם את כולה ולא פחתים מקבלים הבעלים ולא השברים:

ד"ת בגמ' [דף י"א ע"ב] אמר עולא א"ר אלעזר בהמה גסה נקנית במשיכה והא אנן תנן במסירה הוא דאמר כי האי תנא דתניא וחכ"א זו וזו במסירה ור"ש אומר זו וזו במשיכה:

מהר"ם ל' גמ' אמר עולא א"ר אלעזר בהמה גסה נקנית במשיכה והא תנן זו וזו במשיכה ר"ש אמר זו וזו בהגבהה: