חידושי אנשי שם על בבא קמא מג.

מהר"ן שפירא ברש"י נשא ונתן ביד חייב שהציל עצמו בממון חבירו מלשון זה משמע שמפרש לתת להם ממון סתם או להראות להם ממון והוא הלך ונתן ביד משל חברו דאז הציל עצמו בממון חבירו אבל אי אנסוהו על ממון ידוע להביא ממון של פלוני פטור אפי' אם נשא ונתן ביד דזה לא נקרא הצלה בממון חבירו מאחר שאנסוהו על זה ממש ואילו היה חייב באנסוהו על ממון זה ממש לא היה הטעם שהציל עצמו בממון חבירו אלא מאחר שעשה מעשה וכמ"ש הרי"ף בהדיא ומבואר הכל באורך בנ"י אלא שהוצרכתי לכתוב משמעותו של רש"י בזה ודו"ק ודלא כמו שהבין רש"ל בח"ש שהאריך בזה בלי טעם ולא ירד לדקדק בעומק הדברים בזה ובכתבי בגמ' הארכתי יותר ושם בנ"י מייתי להא דרש"י ופירשו כדכתיבנא. ומסיק הנ"י ומפרש דאיירי בלא אונס ר"ל דרש"י מפרש להא דאמר רבה אם הראה מעצמו כנשא ונתן ביד דמי היינו בלא אונס ולאפוקי מפי' הרי"ף דלדידיה איירי באונס שאנסוהו להראות לו ממון סתם והראה של חבירו וכמו שיתבאר בדברי הנ"י ובספרי רי"ף החדשים (והוא מהר"ם) טעה בזה:

מהר"ם ואוקמא רבא דאם הראה מעצמו כנטל ונתן ביד דמי: