חידושי אנשי שם על בבא בתרא כז:

מהר"ן שפירא התוס' תמהו ב"ה אמאי נקט כה"ג דזבינתיה ניהליה והיא זנבה ניהלי הל"ל דנאמן לומר דמינך זבינתא והרמב"ן בחידושיו תמה עוד בזה דלמה אמר אשת איש צריכה למחות הרי כשהיא א"א אינה צריכה למחות ואין מחאתה מועיל כלום בחיי בעלה והאריך לפרש את הסוגיא בע"א ואומר אני שיש ליישב קצת קושית תוס' ע"י קושית הרמב"ן דמאחר דאמר אשת איש אינה צריכה למחות דייק בגמ' דאיירי בשטוען הלוקח שקנאה בעוד היותה אשת איש ומיהו הרמב"ן מקשה דנוכל לומר דלכך אמר א"א צריכה למחות משום שבא להשמיענו אף אם היתה החזקה שהחזיק בה בעוד שהיתה א"א אפ"ה צריכה למחות והוא חידוש גדול דלא מדמינן ליה לשאר יורד שלא ברשות וכמבואר ברשב"ם בגמ' ובנ"י ומ"מ נוכל ליישב בזה קושית התוס' דאפשר דתלמודא דייק דהטענה באה בעוד היותה א"א ודו"ק עד כאן נמצא כתיבת יד הרב ז"ל במסכת זו: מה

ר"ם ק"ק למה כתב ה"ה כי בגמ' משמע דכ"ש הוא דאפי' למ"ד במכר קנתה ולא אמרי' לגלויי זוזי הוא דעבידי בלוה ממנו מודה דלא משתעבד ודאי לגלויי זוזי הוא דבעי דלא ניחא ליה דלהוי עבד לוה לאיש מלוה:

ואפי' נשתחרר העבד והרי הוא עכשיו כגר אפי' הכי מת יחזיר לרבו אע"ג וכו':