חידושי אנשי שם על בבא בתרא כא.

מהר"ם דכיון שאין ב"ד יכולין להצילו אלא מחמת שהוא צאית דינא ואי בעי לא צאית אנוס הוא ולשון זה נ"ל ע"כ לשון הרמב"ן ז"ל וכתב ב"י בטור ח"מ סי' ר"ה שלפי פי' זה משמע שאם ב"ד של ישראל יש לו הרמנא דמלכא לכוף הבעלי דינין שידונו לפניו לא כתבי' מודעא דה"ל כמו היכא דאיכא בי דואר וכיון דלא אזיל אחולי מחיל ולא ראיתי כן בדברי שום א' מהפוסקים ולכן נ"ל שאע"פ שהפוסקים סוברים כדברי הפירוש השני שהזכיר הרמב"ן ז"ל לומר דהאי פלוגתא בזביני היא מיהו לענין טעמא דאביי ורבא ס"ל לפוסקים שלא כדברי הפי' ההוא אלא היינו טעמייהו דאביי ורבא כדפי' הרשב"ם משום דפעמים שאין ב"ד מזומן מיד והשתא בכל גוונא כתבינן מודעא:

מהר"ן שפירא וי"ל כגון שהטמין לו עדים אחורי גדר וכו' ובפי' רשב"ם בשם ר"ח מבואר בע"א ולפי מה שתירץ הנ"י קשה דלמה לן למכתב מודעא הלא די בשיעידו העדים על אונסו וכמו שהוא בעצמו תמה בקושיא שהקשה בזה. ואפשר דמאחר דלא אמר לו כן בפרהסיא ס"ל להנ"י דאינו מועיל בלא מודעא ומיהו דוקא מעשה דפרדיסא דלא הוי אונס בודאי דשמא לא הוי טעון אח"כ שלקחו אחר שאנסוהו על המכירה ממש בהודאה וכיוצא בזה פשיטא דדי לו שידענו העדים את אנסו וא"צ מודעא אליבא דרבא מאחר שאנס ממש ואם לא אנסו ממש באונס אח"כ שהפחידו שיכתבו ליה מודעא בכגון מעשה דפרדיסא ודו"ק ומהתימה על הב"י שהביא שם דברי הנ"י הללו ולא כתב דבר עליהם:

מהר"ם לקמן בהאי פירקא בשמעתין דגזלן אין לו חזקה והתוס' והאשר"י כתבו כמ"ש כאן בשם רבי יונה: