חלקו של יוסף (ש"ס) קמג

מקדשה שוב כיון שהתורה רצתה שיהיה במקום איתן אם כן אי אפשר להירידה לקדש כאן כיון שדין שלכתחילה צריך איתן שוב אי אפשר לומר דרק נחל צריך ולא איתן כיון שהירידה צריך לקדשה והספרי דקאמר דאיתן לא מעכב הוא דהספרי אית ליה כהך מ"ד דרק משעת עריפה נאסרה שוב בהעריפה הרי אין דין איתן שהרי רק בהירידה כתיב איתן שוב לא מעכב איתן אבל הרמב"ם שפסק דירידתה מקדש שוב איננו איתן פסול מפני שחסר קידוש עגלה כה"ג וכעין זה כתבנו בדברי רבינו גרשום בחולין (פא) שפירש שוחט פרת חטאת לשם חולין הוי שחיטה שאינה ראויה וכבר תמוהו דלשם חולין הא כשר ואינו מרצה בקדשים כמבואר בזבחים (מו) לפי"ז לק"מ דפרת חטאת השחיטה עושה לקדשים שוב לשם חולין אינו מקדש כיון דלכתחילה לא הוכשר לשם חולין וכמש"כ הריטב"א ביומא דפרה השחיטה עושה אותה לחטאת וכמש"כ גם כאן ואכ"מ מה שיש להאריך ברגמ"ה

ובארצות החיים רצה לתרץ דלכך לא אמרינן אע"פ שאינו איתן כשר משום הא דבעינן קרא כדכתיב וז"א דהא באמת בקרא כתיב לפי הספרי דאע"פ שאינו איתן כשר לזה הנלע"ד כמש"ב והבן

ויסוד לזה שההורדה לדעת הרמב"ם היא רק בגדר הקדש ולא בגדר עבודות העגלה דהא מבואר בסנהדרין (מז) דאם ירידתה אוסרתה ילפינן דהזמנה מילתא היא בע"כ דהירידה הוא בגדר הזמנה ולמ"ד עריפתה אוסרתה הזמנה לאו מילתא היא ואין בה שום קדושה ומותרת היא מחיים משום שהעריפה עושה אותה לעגלה כמש"ב לעיל והבן.