חלקו של יוסף (ש"ס) קי

במלוה משו"ה לא נחשב במלוה רק לאו דלא תתן לו בנשך לאו של במרבית לא תתן אכלך הוא ענין נוסף על לא תתן לו בנשך דלא תתן לו בנשך הפירוש בפני שנושך הלוה ובמרבית לא תתן אכלך ענין האיסור הוא מפני שלו למלוה נתרבה לאו דאל תקח מאתו נשך ותרבית הוא לאו חדש דשם היה הלאו על נתינת מעות המלוה בנשך ותרבית וכאן הלאו על עצם לקיחת הנשך ותרבית לאו דלא תשימון הוא על השימה וההתחייבות לפני עור לא תתן מכשול הוא מה שמכשיל את הלוה אם כן כל לאו הוא ענין נוסף וכן גבי לוה לא תשיך הוא על נתינת הנשך שנותן הנשך ולפני עור לא תתן מכשול שמכשיל את המלוה אבל זה הלאו דלאחיך לא תשיך הרי אין בו לאו וענין נוסף שוב אינו רק מחזק האזהרה ואי אפשר לחושבו בין הלאוין שעובר המלוה ברבית

עוד הקשה הלחם משנה על הרמב"ם דלמה כתב דערב ועדים אין עובדין אלא משום לא תשימון עליו נשך הא אף לפני עור יש כאן וכמו גבי מי שסייע לאחד מהם או הורהו בזה ש שעובר על לפני עור ודוחק הוא לומר שבלאו הכי היה מלוה לו משו"ה אין כאן לפני עור והנראה בזה דלא שייך לפני עור לא תתן מכשול רק אם הוא נותן את זה המכשול ובידו תלוי לזה הלוה שנותן למלוה הרבית הרי הוא נותן את הנשך הוא עובר על לפני עור וכן המלוה הרי על ידי מה שהוא לוקח הנשך הוא גורם שהלוה יעבור על לא תנשך שפיר הוא עובר על לאו דלפני עור אבל העדים הרי הם לא נתנו רבית ולא לקחו נשך שפיר אין עוברים על לפני עור ורק מי שסייע או הורה זה הרי נותן המכשול הרי הוא עובר בלפני עור

עוד כתב הרמב"ם בהלכה ג' אע"פ שהמלוה והלוה עוברין על כל אלו הלאוין אין לוקין עליו מפני שניתן להישבון עכ"ל וצריך להבין בשלמא אצל המלוה אין לוקין מפני זה שהרי ניתן להישבון אבל הלוה הרי אצלו לא ניתן להישבון למה הדין שאינו לוקה וצריך לומר בדעת הרמב"ם בזה דכיון שעיקר הלאו של לוה הוא מה שהוא מנשך לאחיו היינו מה שגורם שהמלוה יקח רבית אם כן כמו שהמלוה מתקן כל אלו הלאוין שלו במה שהוא מחזיר את הנשך וזה נקרא שתקן את איסוריו כן גם זה הלוה נתקן על ידי חזרת המלוה לאו זה של לא תנשך לאחיך שכבר נעקר זה הלאו של נשך של אחיו על ידי זו החזרה לזה אף הלוה אינו לוקה

אבל יש להקשות עוד על הרמב"ם שהרי מבואר שם בה"ג ובגמ' (סא שם) שאם מת המלוה הדין שאין מוציאין מן הבנים משום זה דרק לדידיה אזהר רחמנא לא לבריה לפי"ז תיקשה בהך דאם מת המלוה שוב למה לא ילקה דהלוה שהרי שוב זה הלוה עבר על לא תנשך לאחיך ואינו בשום אופן שום היכי תמצא לתקן את הלאו שוב למה לא ילקה הלוה וצריך לומר להרמב"ם דאיסור של הלוה של לא תנשך לאחיך אין הלוה עובר כי אם בשעת נתינת הרבית גם אינו עובר רק אם לקח המלוה הרבית לפי"ז נשאר גבי לוה לאו שאין בו מעשה שהרי הוא לא עשה המעשה רק על ידי מה שלקח המלוה ואינו לוקה

ולפי"ז צריך לומר דלוה אינו עובר בלא תשימון דאם לוה עובר בלא תשימון אם כן הוא הרי עשה מעשה בלקיחת הכסף משעה שלקח ההלואה על מנת של רבית ולמה הדין שאינו לוקה בע"כ דלא תשימון לא קאי על לוה וכן מבואר באמת למעיין בלשון הרמב"ם איברא דזה צריך להבין למה הלוה שהוא גורם להלואה אינו אינו עובר בלא תשימון ועדים עוברים בלא תשימון וצריך לומר פשוט דעדים הרי הם עדים על השימה ועל הרבית אם כן עוברים על לא תשימון שהם גורמים שיקח מלוה מלוה רבית אבל לוה הרי עיקר האיסור הוא מה שלוקחים ממנו רבית אם כן כמו דלא עבר על לאו דאל תקח מאתו נשך מפני שלא הוא הלוקח רק הם הלוקחים כן הך דלא תשימון לא הוא השם רק עליו משימים הרבית איברא דאכתי קשה על העדים למה אין לוקין משום לא תשימון עליו נשך הרי אצלם לא ניתן להישבון ואין לומר כמש"ב אצל לוה דאין לוקה משום דכיון שדין הוא שעיקר איסורו משום לא תנשך למלוה אם כן אם המלוה מחזיר הרבית שפקע זה האיסור מהמלוה שוב גם מהלוה פקע זה אינו חדא דאכתי תיקשה במת מלוה שפקע הדינים של השבה שוב יהיה הדין שעדים ילקו ותו דלפי"ז אם אין המלוה מחזיר הרבית למה לא נכוף לעדים שיחזירו הרבית כדי לתקן הלאו שלהם מיהו זה לק"מ שאף אם יחזירו לא יתקנו הלאו שלהם משום דעיקר זה הלאו הוא מה שנטל המלוה רבית וזה נשאר כל זמן שלא יוציאו מן המלוה את הרבית אף שיחזירו ללוה אבל זה ודאי קשה במת מלוה למה לא ילקו עדים ואין לומר משום דהוי לאו שאין בו