חלקו של יוסף (ש"ס) קח

הודה בנזק דחבלה פטור שהוא מודה בקנס ואין חייב לפי"ז חובל בנזק עד זו העת שיפסקו הב"ד כדין כל קנס לפי"ז פשוט דחובל פחות משוה פרוטה כיון שאין ב"ד נזקקין לפחות משוה פרוטה הרי אין ב"ד פוסקין את הדין בפחות משוה פרוטה וכל שאין פוסקין את הדין שוב נשאר כפי הדין שאין חייב שהוא קנס ואין הפטור מגדר מחילה רק לא נתחייב ושוב דין הוא שחייב מלקות כיון שלא ניתן לתשלומין של ממון

איברא דלפי"ז צריך ביאור למה חובל בעבד כנעני שלו פטור ממלקות משום שנקרא תשלומין מה שמפסיד לפי"ז כ"ז שב"ד אין פוסקין הא לא נתחייב ממון של חבלה וכאן הא אין ב"ד פוסקין ואיך יחויב קנס שוב יחויב מלקות ולא שייך פסק ב"ד על זה החיוב ממון כדי לפוטרו ממלקות שהרי סו"ס אין חיוב ממון ואיך יפסוק ב"ד ע"ז

אמנם פשוט דלק"מ דעד כאן לא כתב הרמב"ם דחבלה קנס רק בישראל אבל בעבד כנעני ודאי החבלה ממון שהרי הוא כשורו וחמורו אם כן שם כבר נעשה חייב בחבלה אלא שהוא מפסיד שהוא עבדו שוב נקרא משלם וגלי קרא בחובל שיהיה משלם ולא ילקה אבל לפי"ז נתבאר דפחות משו"פ נקרא ניתק לתשלומין ולפי"ז יוצא מכל מה שנתבאר דיש גדרים בפחות משוה פרוטה לענין ריבית אם עצם ההלואה פרוטה אף שהריבית פחות מפרוטה הוי ריבית ולענין חיוב ממון אם לא מחל הוי חיוב ממון לענין דיינין אף אם לא מחל אין נזקקין ולענין לאו דריבית דאל תקח ממנו צריך רק פרוטה ולענין לאו דגזילה עובר אף בפחות מפרוטה ולענין מ"ע דהשבה הוא רק בפרוטה וכ"ז לדעת הרמב"ם גם נתבאר לנו בעזה"י הרבה יסודות בשיטת הרמב"ם בדיני בני נח

- סימן יד

בדין רבית ומחילה שלה ובדין שנים שעשו לענין עבירה ולענין שבת

כתב הרמב"ם פ"ד מהלכות מלוה ולוה הי"ג הורו מקצת הגאונים שהלוה שמחל למלוה ברבית שלקח ממנו או שעתיד ליקח ממנו אע"פ שקנו מידו שמחל או נתן מתנה אינו מועיל כלום שכל רבית שבעולם מחילה היא אבל התורה לא מחלה ואסרה מחילה זו ולפיכך אין המחילה מועלת ברבית אפילו ברבית של דבריהם יראה לי שאין הוראה זו נכונה אלא מאחר שאומרים למלוה להחזיר לו וידע המלוה שדבר איסור עשה ויש לו ליטול ממנו אם רצה למחול מוחל כדרך שמוחל הגזל ובפירוש אמרו חכמים שהגזלנין ומלוה ברבית שהחזירו אין מקבלין מהן מכלל שהמחילה מועלת עכ"ל

והנלע"ד לבאר דברי הרמב"ם והוראת הגאונים ונקדים לדקדק בדברי הרמב"ם שכתב אלא מאחר שאומרים למלוה להחזיר וידע שצריך להחזיר אם רצה למחול מוחל וצריך להבין למה רק כשאמרו להחזיר הדין כן

והנראה בזה ונקדים לחקור אם ריבית שאסרה תורה התחייבות הוי זו הרבית רק התורה אסרה ליקח התחייבות זו או אינה כלל התחייבות והנה