חלקת מחוקק על איוב יב:י

ועוד ראיה כוללת כי אשר בידו נפש כל חי כלומר כל מי שהוא חי על דרך נס תתקיים נפשו בו שאלמלא הוא יתברך לא היתה מתקיימת בגוף כי דרך כל דבר לשאוב ולידבק אל שרשו ועל כן איככה תוכל ותסבול שבת תוך החומר והוא מאמרם ז"ל על פסוק כל הנשמה תהלל יה וזה לשונם הנשמה הזאת כל שעה עולה ויורדת ומבקשת לצאת אלא שרואה את הקדוש ברוך הוא שמלא כל הארץ כבודו וחוזרת לאחוריה. וכוונתם כי אין דבר יכול לסבול להיות חוץ משרשו ועל כן אין דבר נראה שלא כטבע כהיות הנפש הרוחנית בגוף החומרי ומה גם בהיותה חלק אלוה ממעל על כן אמר כי הנשמה הזאת למה שהיא קדושה בכל שעה היא עולה ומסתכלת במה שהוא מקורה ויורדת ומסתכלת בחומר עכור אשר היה בו ועל כן מבקשת לצאת כי תשאב אל שרשה שהיתה קרובה אל אלהיה אך בראותה כי גם פה היא קרובה אליו יתברך כי מלא כל הארץ כבודו על כן תתעכב כאשר הארכנו בביאור המאמר במקומו באופן כי לעכב הנפש בגוף צריך כח אלהי גדול ובזה יאמר אין לתמוה יעכב הוא יתברך נפשי בקרבי בהיות כל בשרי משולל רוח חיוני כי הנה אחר שכח כו יתברך שבידו נפש כל חי לקיימה בקרבו בעוד שיש חיוניות בבשרו גם כן לא יבצר ממנו כח להיות בידו גם רוח כל בשר איש שהוא רוח וחיוניות כל הבשר לגמרי כמוני היום כי לא נשאר רוח בכל בשריו ועם כל זה בידו יתברך מקימה כי והוא כי קל וחומר הוא אם עיקר הנפש מעכב בגוף מה גם עתה התפשטות חיוני שבבשר וזהו אשר בידו נפש כל חי שהחיוניות בו גם ורוח כל בשר איש: