חפץ השם ח

בעזר אלהי מערכות חיים אפרש מסכ' ברכות החיים

גמרא דף ג' בא אליהו זכור לטוב ושמר לי וכו' נראה כי בעודו מתפלל רבי יוסי הרגיש בבואו ז"ל ושמר לו דאי לא תימא הכי דילמא השתא הוא דאתא וצריך לדעת מדוע הקדים ואתא אליהו אם לומר לו דברים האמורי' בענין לא היה צריך לבוא עד שיהיה זמן שיכול לדבר עמו. על כן נראה כי מלת ושמר לו דקאמר הוא מלשון שמירה כדקאמר בסמוך משום ג' דברים אין נכנסים לחורבה משום מפולת ומשום מזיקין וכו' ולחששת חדא מנייהו הקדים המציל ואתא ולזה דקדק בלשונו ואמר ושמר לי על הפתח והמתין לי דאי משמעות ושמר הוא כמו שפירש רש"י ז"ל היה די באומרו והמתי' לי ולמה ליה למימר עוד ושמר ומה גם מאומרו אח"כ לאחר שסיימתי מתפלתי וכו' א"כ ממילא מובן הדבר שהמתין לו ולמה אמר אפילו המתין. ולפי מה שפירשתי אמר המתין כי היכי דאשתמע בשמר שהוא לשון שמירה. דקדק לומר והמתין. ועוד לפירוש רש"י ז"ל הוה ליה למימר ושמר והמתין לי ומדקאמר ושמר לי והמתין לי הדבר יורה, כי המכוון הוא לשון שמירה ממש. ולרש"י ז"ל אפשר דכך היתה לו הגירסא ושמר והמתין לי וכן הוא בלשון רש"י ז"ל. ונראה כי טעמו ז"ל דלא היה צריך שמירה אז דכיון דהיתה שם אז השכינה כאומרו היתה מנהמת כיונה וכו' תו לא בעי שמירה מאליהו ז"ל ולא היה לו לומר לשמור אותו בא ועל כל פנים הלשון דחוק כמו שכתבתי בסמוך וק"ל

גמרא שם. באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים וכו' צריך לדעת מהו אומרו שלשה דברים וכו' שמתפללים בדרך והמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה דאין זה אלא דבר אחד דהיינו שהודיעו שמתפלל בדרך תפלה קצרה הרי הוא לא היה יודע שיתפלל אדם בדרך והוא הודיעו שיתפלל תפלה קצרה

ונראה דדייק הוא ז"ל דברי ז"ל דקאמר ליה היה לך להתפלל בדרך סתם. והנה הרי הוא פשיטא שהיה יודע חששת שמא שיפסיק עוברי דרכים דמהאי טעמא נכנס רבי יוסי לחורבה ואם כן הוה ליה למימר היה לך להתפלל תפלה קצרה ולמה העלים חצי ההלכה דהיינו תפלה קצרה ואמר לו היה לך להתפלל סתם דמשמע תפלה כמצטרך ואז תו לא מצי למימ' ליה רבי יוסי שמא יפסיקו לי עוברי דרכים מזה דייק רבי יוסי ואמר כי טעמו דזכור לטוב הוא לאשמועינן דינא אגב אורחיה דגם בדרך צריך להתפלל ועוד אשמועינן דמצי להתפלל תפלה קצרה ואם הוה אמר ליה היה לך להתפלל תפלה קצרה הוה שמעינן דכל עצמו לא קאמר אלא שיתפלל תפלה קצרה הרוצה להתפלל ומדקאמ' כהאי גוונא ש"מ דצריך להתפלל עכ"פ לא יפטר מצד היותו בדרך

אי נמי אי הוה אמר ליה הוה לך להתפלל תפלה קצרה הוה אמינא דתפילה קצרה לאו כדאי היא לצאת בה האדם ידי חובתו חובת תפילה בהיכא דחייב בה וטעמא דבדרך הוא משום שהיא זמן שאינו חיוב בתפילה לזה אמר ליה היה לך להתפלל תפלה קצרה. והמכוון הוא כיון שאינו חייב בתפלה לזה אמר ליה היה לך להתפלל בדרך דהיינו דעל כל פנים חייב הוא בתפלה מדלא קאמר ליה פטור אתה בדרך כשאמר לו נכנסתי להתפלל אלא ודאי דצריך אדם להתפלל בדרך ויוצא ידי חובתו בתפלה קצרה ובהכרח כפי זה דאהביננו קאי וכמו שכתבו התוס' ולפי' אפשר דאהושע קאי דצריך לחזור כשילך לביתו כדאיתא לקמן דף ל': וק"ל

גמרא שם ע"ב. לא אמרן אלא בד"ת וכל שכן במילי דעלמא מלת לא אמרן אינה מדוייק' ואינה סובלת המכוון אם לא שנאמר וכ"ש מילי דעלמא דאפילו דבריו של מת ליכא דאין לספר ענייניו ודברים שהיו בעולם ממילי דעלמא והוא דחוק ג"כ. ועל כן נראה דמהאי טעמא כתבו הפוסקים דהלכה כלישנא קמא דבדברים דעלמא לית לן בה הפך מכללין דבכל הש"ס קיימא לן הלכה כלישנא בתרא: ופשוט גמרא שם. עד חצות לילה היה עוסק בתורה וכו' נראה דלאו דוקא כל חצות לילה הראשון היה עוסק בתורה כי אי איפשר להיות בלי לינה כל כך כיון דחצות לילה השני אליבא דכולי עלמא היה עומד לשירות ותשבחות לפני הקב"ה אלא המכוון הוא כי חצות לילה הראשון היה לו זמן לעסוק בו בתורת מחלק מחלקיו מה שאין כן חצות לילה הב' שהיה לו זמן קבוע להודות להק"בה. ובזה מדייק הכתוב דקאמר חצות לילה אקום להודות לך ולעולם לאו כוליה חצות קמא הוה עוסק בתורה כי הכנור היה מעוררו. ורב אשי פליג אאמוראי קמאי דלא דייקי להודות וסברי כי כן לימוד התורה בין שירות ותושבחות הכל להודות מיקרי והשתא לפי רב אשי דדייק מלת להודות בא מקום לדייק דבפלג ליליא קמא הוה בעסק התורה: וק"ל

גמרא שם. כיון שעלה עמוד השחר נכנסים אצלו וכו' קשה וכי בכל יום היו באים ואין לומר דתנא נמי ביום אחד קאמר דהיה זה דהמשמעות יכחיש זה דתנא מסדר סדר של כל יום ויום דהוה עביד דוד המלך ע"ה ואפשר כי היו באים כתות כתות וכל כת וכת היתה באה כמה פעמים אחרי צאתה לגדוד כי היו צריכין לשאול באורים ובתומים ולהמליך עם המלך בכל יום ולזה היו עושים כסדר הזה בכל עת שהיו באים לתת אמתלא ליציאתם למלחמה היו חוזרים ואומרים למלך שהם צריכין לפרנסה והיינו טעמא שלא פרנסם להיותם רבים והיו באים תמיד כתות שיעור כי אי איפשר לפרנסם הוא אפילו יחלק כל ממונו. והנה ידוע כי המלך צריך שלא יהיה ריקם מממון ולא קשה מדוע היה אומר להם שיפרנסו זה את זה כי כל מקום לא ימנע מהיות בו עניים ועשירים וכשהיו באים עניים שבכל מקום ומקום היה אומר להם כן ומה שאינו אומר להם תכף ומיד ופשטו ידיהם אפשר שלא היה רוצה שיכניסו עצמם במלחמה. אי נמי היה רוצה שיזכו ישראל באחיהם כשיפרנסו זה את זה אי נמי רצה לידע אם ישראל יש בהם בעלי צדקה. או לבם אכזר ואין בהם רחמנות והוא סימן רע ב"מ דאז אין להם זכות לילך לפשוט ידם בגדוד וכאשר השיבוהו דאין הקומץ שיורה שהם רחמנים וגומלי חסדים ונותנים צדקה אלא דאין הקומץ וכו' אז אמ' להם לכו פשטו ידכם בגדוד כיון שיש בכם רחמני' וכו' זכותא דידהו נמי יסייע אתכם ותצליחו בס"ד: ופשוט

דף ד גמרא. לא חסיד אני וכו' ואידך כך אמר דוד וכו' פירוש לאו דפליג דלא הוה הכי אלא דהא זוטר לגבי הא וכל אחד סבר דהא עדיפא למיקרי לנפשיה חסיד עלה ובשקול הסב' תמצא פנים לכל אחת דעדיפ' מחבירתה בפן אחד וכולהו איתנהו ביה ע"ה ופשוט

גמ' שם. ועליו אמר שלמה ע"ה בחכמתו ישמח לבי גם אני