חפץ השם קט

דף פ"ט אריב"ל בשעה וכו' עס"ה ק"ק איך תיסק דעתיה דנתן ה' תורתו לים ולתהום ולארץ ומעיקרא קב"ה איך יוצי' דבר מפיו כביכול כהאי באמת כן יכולין לומר כי הקב"ה נתכוון באומרו נתתיה לארץ היינו ליושבים עליה אלא כפי זה כאשר שב מ"מ מחיפושו לה' הוה ליה לבאר לו דבריו ולומר כי הארץ דקאמר היינו לדרים בארץ ולמה שינה בנאומו בה' ואמר לך לבן עמרם. ועוד וכי הס"מ בא לא יד ואף דאמרו במדרש לפניו ילך דבר שטרדו ה' שלא יקטרג וכמ"ש בתוס' עכ"ז היינו שלא יהיה באותו מצב שלא לקטרג אבל עכ"פ ידע דכל העולם נתרעש ומה גם דכל העולם יודיעוהו ומלאכים וכו'

אכן פשיטא דהשטן ידע בבירור כאשר ניתנה התורה לישראל אלא כוונת השאלה היתה לקטרג כדי שיאמר ויקטרג כי אין מי שקבלה ויקיימה כמצטרך ולזה השיבו ב"ה יתעלה שמו כי הנמצא' אצלם הם הנימוכי רוח אשר משימים עצמם כארץ וענוים ושפלים וכו' וכזה תמצא בדברי רז"ל למה נמשלו למים מה מים מניחים מקו' גבוה והולכין למקום נמוך גם דברי תורה אינם מתקיימים אלא במי שמשים עצמו כשיריים: וזהו אומרו נתתיה לארץ מי שמשים עצמו כארץ והים והתהום ירמוז לרבני חכמי התורה. ויש בהם שני סוגים האחד הוא כרב יוסף סיני מלא בתורה כים הגדול. והב' כרבה שהיה עוקר הרים ברוב עומק דעתו וחריפות שכלו. הא' ירמוז לים והב' ירומז אל התהום אשר אין סוף ועומקו וגם תרמוז החכמה אל העמק בכתוב ביהושע אל העמק ודרשו רז"ל לן בעומקה של הלכה ושאול ואבדון ירמוז כי הנה כל הנבראים התנה ה' עמם לכל הנהגתם כמו הים שהתנה עמו שיחלק לישראל וגם לפלוט המצריים כאומרו לאיתנו ודרשו רז"ל לתנאו וכו'. וגם השאול התנה עמה ה' כאומרם ז"ל כי כאשר יעבור איזה צדיק על פתחה נתון תתן לו אשר יושיט ידו עליהם מהרשעים להעלותם ולהצילם אשר לסי' זה היא תמיד צועקת ואומרת אין לי חפץ בצדיקים ופשיטא מי נתן לה צדיקים שהיא בוחלת בהם ואדרבא בהם תשמח שזהו כבודה אכן להיותם שוללים שללה לזה צועקת שאי איפשי וכו' וזה ימצא בצדיקים גמורים שמושכי' עצמם ואחרים עמם ושאול יודעת אותם אשר היא מחוייבת עליהם לתת להם וכו' ולזה הלך הס"מ לשאול את פיהם האם מזמן שנתן הב"ה את התורה אם בא לידם מאותו המין והנפקות' דנפקא ליה דבכדי נתן ה' תורתו למי שאינו מקיימה. ולזה יערב לחיכך מדוע הים והתהום גם הארץ כחדו הכל ואמרו לא בי היא וכו'. ושאול ואבדון אמרו באזנינו שמענו שמעה פשיטא דאין הפרש בינם להני אחריני. אכן במה שפירשתי אתי שפיר פי' כי אמרו שאול ואבדון כי עד עתה לא ראו ולא עבר עליהם ההו' צדיק אבל באזנה שמעה אז בבריאתה שעתיד להיות צדיקים מאורי תורה כאשר התנה ה' עמם אבל לא ראו מהם ודוק. ולסתום פיו של ס"מ אמר לו הקב"ה הנה לך בן עמרם וצדיק יסוד עולם ולא רצה הקב"ה להתבונן בדבריו ולישא ולית' עמו שלא לתת לו מקום לקטרג וסתם פיו באו' בן עמרם אשר הוא ע"ה כלול מהיותו עניו ושפל ברך והאיש משה עניו מאד וכו' בחכמה ותחסרהו מעט מאלהים בריבוי תורה כי הוא קבלה מסיני בכללותיה וכו' ויספיק בדור זה האיש משה ובכל דור ודור יקים לנו ה' משה שפיר: וק"ל

שם גמרא בדאי אתה פי' האם בדאי אתה ולא בפשיטות כי מרע"ה לא החליט בדבריו כי לא בידו היא אלא אמר מה אני וכו' ותוכל לומר אלא מצד הקב"ה אשר אהבני וחנני וכו' ולזה נטל שכר: וק"ל

שם גמרא. שהיה קושר כתרים תיקשה איך זה אלפי' שנה לא קשרם ה' ומה גם הלא מהיותה מוכתרת ומה נתחדש עתה שישב הב"ה לכתור לה כתרים. ובמה שפירשתי לעיל אתי שפיר והו' דכאשר רצה הקב"ה לתת התורה לישראל להיותה רוחניות בתכלית הלבישה בפשטי התורה ועיקר התורה נסתר ואית סודות מסודי התורה שמקומ' לרומזם באותם כתרים הקטני הכמות וגדולי האיכות ולזה היה מכתירה לתת לנו כל סודי התורה וסודי הסודות כולן רמוזות בתורה ולרוב העלימם אינם במבטא הקריאה ולא בתנועות דטעמים ועיין בס' הזוהר ובתיקונים של הרב רש"בי ע"ה: ופשוט

שם גמרא. היה לך לעוזריני וכו' באמת כי הבורא ב"ה לא יצטרך לעזרתו של בעל תכלית אלא ללמוד האדם דרך ארץ וגם כי ה' ב"ה עניו ב"ה כאמרם ז"ל במקום שאתה מוציא וכו'. וגם נלע"ד דהנה ידוע כי כאשר ישראל עושים רצונו ית' יוצאת תכלית המחשבה לפועל לרצונו ית' לסי' בריאת העולם וזה הקב"ה כביכול ב"ה גזר אומר היותו ביד האדם שזה גם הוא מעיקר תכלית המחשבה כי כשלול זה הרכבת האדם והתכוננותו ובריאת עו"ה אין דבר יוצא ממנו לרצונו יותר מבמלאכים לזה כאשר האדם יהיה אדם בעל תבונה וידע למה נברא כב"יכול יצתה מחשבתו לפועל וכל הבריא' ישר כח ה' ב"ה וירבה החסד בעולם. ודע כי יש צד החסד יקרא להבין הנבראים יד ימין ותקרא יד הגדולה וצד הגבורה והדין תקרא יד שמאל וגם יד החזקה. והנה ידוע הוא שבכל יד תמצא י"ד פרקי' בכל אצבע ג' פרקים והגודל ב' פרקים הם יד ולזה תמצא שאמר שלמה המלך ע"ה י"ד עתים. עת ועת וכו' לטובה דהיינו לבנות לנטוע וכו' וי"ד עתים לדין דהיינו לעקור וכו' ועיין ע"ס התיקונים. ותמצא זה מבואר וגם תסתכל ותראה כי כאשר האד' יאומלל מדע' ונמשל כבהמות וילך אחר עצת יצה"ר ומה גם כת הליצנים אשר היא אומנותם ללשונם יגבירו אשר אין להם חלק לעה"ב בודאי כאש' עיני רואות בדור הרע הזה דיש איזה אדם רע אשר מתכסה בטלית שאינה שלו ולא מקצתה ושת פיו בשמים במילי דשמיא ולית דימחא בידיה והכל יריאי' ממנו כי אומרי' לפני זעמו של אותו הליצן הרש' מי יעמוד ובשומעו זה הרשע ההוא דנמצא חוטא נשכר ימלא פיהו חצץ דכל אשר יכשר בעיניו להשמיע ולהודיע להטיל אמת רשעו בעולם אשר לסיבת אדם הרע הזה כב"יכול תכלית הבריאה יבחר לה השלילה מהיותה וכב"יכול מימר אמר קלני מראשי קלני מזרועי כאמרם ז"ל ואז לפני זעמו מי יעמוד בנטותו את ידו יד החזקה לנתוש ולנתוץ וכו'. ולזה כאשר עלה מרע"ה ומצא להב"ה שהיה כותר וכו' ליתנה לישראל היה לו לעוזרו ולומר שיהיו ישראל בר הכי ויקיימו התורה והמצות לבל תהיה נזם זהב באף חזיר ואף כב"יכול כל אשר טורח ומתקן להם יצא לתכלית הטוב מה שא"כ ב"מ בלאו הכי בכדי טרחינן לזה אמר לו מרע"ה ועתה יגדל נא כח ה' פי' יגדל ירמוז על החסד יד ימין יד הגדולה שיתרבה החסד והרצון בכל הכח דהיינו ב' פעמים י"ד הם כ"ח שגם הי"ד פרקים של יד שמאל יתמתקו בחסדים אשר יתרבו וזה יהיה בהיות עם ה' בני ישראל עושים רצונו של מקום ב"ה ואין דבר זה ביד ה' ב"ה דהכל בידי שמים וכו' וזוהי עזרת ה' ב"ה שאמר למרע"ה היה לך לעזרני וכן תמצא בההוא עובדא דרבי ישמעאל כ"ג וכו' שאמר לו הב"ה ישמעאל בני ברכני וכו' יע"ש הא לך ראיה שהעוזר להב"ה הוא שיהיו ישראל עושין רצונו וירבה טובו עליהם לכן צריכין כל אש' בשם תלמיד חכם יכונה לעורר לב ההמון הנרדמי' ולמונעם