חזון נחום רלז

דוקא על העצים או דלמא כיון דכתיב קרא אחרינא אשר תאכל האש את העולה על המזבח אי בעי הכי עביד אי בעי הכי עביד, א"כ מאי מהני הכא מה שמעלה ומלינה בראש המזבח אם לא יגביה את האימורין אח"כ לסדרן על העצים נשאר בתיקו אי הוי הקטרה. וכן יש להעיר בכלל הדין לגבי פסולין שאם עלו לא ירדו דאיך משכחת לה כיון דלא הוי הקטרה רק על העצים ובזבחים פ"ח מקשה הש"ס אי אויר מזבח לאו כמזבח דמי חטה"ע פסולה היכי מזה מדמה וקשה דעדיפא הו"ל לאקשויי דאיך משכחת לה בכלל דאם עלו לא ירדו שהרי יהי' צריך להגביהן ולסדרן על עצי המערכה והוי כירדו אי אויר מזבח לאו כמזבח והיא הערה גדולה, רק י"ל באיבעי' דמנחות כ"ו דאמר כיון דכתיב קרא אחרינא אי בעי הכי עביד כו' יש לתלות בפלוגתא דר"ש ורבנן בסוטה ט"ז בהקדים עפר למים לרבנן פסול ור"ש מכשיר דתרי קראי כתובי כתיב עלי' אלמא עפר ברישא וכתיב מים חיים אל כלי אלמא מים ברישא הא כיצד רצה זה נותן רצה זה נותן, וכן בפסחים ס"ח פלוגתא דר"א ור"י דרא"א כתוב אחד אומר עצרת לד' וכתוב א' אומר עצרת תהי' לכם או כולו לד' או כולו לכם, והכ"נ לגבי הקטרה על המזבח או על העצים אי אמרי' משום דאיכא תרי קראי אי בעי עביד הכי ואי בעי עביד הכי תלי' בפלוגתם, והיא הערה חדתא ובתשו' להחריף לכמר"י לאנגער כתבתי אריכות פלפול ואכ"מ: פרפר ס. לסי' ס"ד. הבאתי דהתוס' זבחים ו' דמצי למיפרך מי לימא לקרא דמשתעי ע"י לב ב"ד, וחידוש אצלי במה שבס' אמרי נועם על דיני קנינים כתב הגאון רי"ש ז"ל בהסכמתו דלא יתכן לומר דקרא איירי ע"י לב ב"ד מתנה והרב המחבר התוכח עמו בזה בהג"ה ובמחכת"ה אישתמיט להו תוס' זבחים הנ"ל ובמק"א בתשו' להרה"ג מהר"י ווייסבראד אב"ד יעדליטש כתבתי להעיר בגיטין ל"ו בדרשא דספרי ואשר יהי' לך אחיך בידך מכאן אמרו המלוה חבירו על המשכון והמוסר שטרותיו לב"ד אין משמיטין עתוס' שם, ובפירש"י דף ל"ז דמוסר שטרותיו לב"ד שאינו משמט דתפסו לי' בי דינא וז"ל והפקרן הפקר וגבי מלוה לא קרינן בו' לא יגוש וקשה כמו דלא יתכן קרא דמשתעי ע"י לב ב"ד הכ"נ לא יתכן דמשתעי קרא ע"י הפקר ב"ד וכתבתי ליישב ואכמ"ל.