חבצלת השרון על דניאל ה:כו

ועל הרביעית אמר ודנא כתבא די רשים וכו' מנא מנה אלהא מלכותך והשלמה. לומר כי לו היו עוד רבות בשנים הנותרים למלכות כשדים ליסרך והשיבך אחרי כן על כנך אולי לא היית מומת אך כבר השלמה כי השנה הזאת היא לבדה הנותרת לך נמצא כי אין עונשך זה כעת כי אם שפריסת מלכותך וניטל חתיכה ממנו שהיית עתיד ליהרג במלאת השנה ועתה שוקד ה' על דברו לעת כזאת. ועל החמישית והיא איך לא יקים ה' את דברו ואשר דבר לבלתי השחית עד מלאת הע' שנה אמר ויהיבת למדי ופרס לומר כי מלכותך לבד מצד עצמך הוא הכלה ואבד כעת אך מלכות כשדים עודנו עומד על עמדו אלא שניתן כאשר הוא ביד מדי ופרס שישלימו אחריך הע' שנה כמו שארזי'ל על תסוק אשר הומלך על מלכות כשדים כי היו הכשדים כפקדון בידו עד תום הע' שנה שהיה שנה א' כאשר נבאר עוד בענין הרשום בכתב בעזרו ית':

(כד) באדין מן קדמוהי וכו'. אמר למען תדע יכלתו ית' אשר עיניו משוטטות בכל הארץ רואה ושומע ויודע את כל אשר נעשה על הארץ הפך הבלי תועבותיך די לא חזין ולא שמעין ולא ידעין אשר שבחת על כן באדין בעת עשותך הרע כמו רגע מן קדמוהי וכו' ולא אחר לעשות הדבר למען תדע כי למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכאשר דקדק התנא בלשונו לומר אל תצייר בדעתך כי העין רואה היא מעל לרקיע פן יצא עתק מפיך לדבר ולומר כי עבים סתר לו ולא יראה חלילה אך תעלה על רוחך כאילו אינו כי אם למעלה ממך כי מלא כל הארץ כבודו ואין נסתר מנגד עיניו כי רם ה' ושפל יראה כן הורה הוא ית' לבלשאצר בהעוותו כרגע היותו ית' רואה ויודע ושומע כל אשר יעשה וגם היותו מן קדמוהי ולא על ידי נביא בל יחשוב כי מלבו היה בודה בקנאותו קנאת אלהיו וגם שליח פס ידא למען ירא כי כל אלהי המלך השלמים באבריהם הבל המה להציל לו מאשר כתב פס ידא בשליחותו ית':

(כה) ודנא כתבא וכו' דנא פשר וכו' תקל תקילתא וכו' פרס וכו'. טרם נבא אל הביאור נפרש הבנת ראשי הכתובים והוא כי אומרו מנא מנה אלהא וכו' ואמרו תקל תקילתא וכו' ואומר פרס פריסת וכו' הוא שתופס בכל תיבה מתיבות הרשום בכתב ומפרשה אחת אחת ראשונה תפס במלת מנא והזכירה ופירש ואמר מנה אלהא כו' ובזה לא יהיה כפול אומר מנא מנה אלהא כי בא' תופם ברשום ובשני פירש אותו ואחר כך תפס במלת תקל ופי' תקילתא וכו' ואחר כך תפס פרס ופירש תריסת וכו':

ועתה נבא אל ביאור הענין וראשונה נעורר מה ענין היות בכתב המחוקה בקיר מנא מנה זה פעמים ומה גם כי דניאל לא יפרש כי אם הא' והא' איננו מפרש ולא דבר רק הוא ועוד על מה זה יודיענו אם הושלם המלכות וגם כי על זה השבנו למעלה עוד נשיב דרך כלל על פי האמור וגם למה יודיענו הוא ית' אם הועל במאזניא ויודיעהו כי יבא שמשו בעוד יומו בלבד ועוד כי יש דברים סותרים זה את זה כי אומר והשלמה יורה שכבר הושלם ומלאו ימי מלכותו אך באומרו פריסת מלכותך יורה שבצעו פרוסה מתוך שלמה ועוד העושה עון פלילי כאשר פעל ועשה יצטרך ישאוהו במאזנים לעלות להשתכחא חסיר ומה זכות יערכו לו בכף שניה להכריע המאזנים ועוד מאין יצא לו שניתן למדי ופרס ומה גם למדי שאין זכר לו ברשום בכתב:

אך יהיה קרוב אל אשר כתבנו בסמוך והוא כי ה' חפץ להסיר מלב חורשי און מלחשוב על ה' תועה לומר כי כל אשר יחפוץ יעשה ולא יחוש להקים את דברו אשר דבר חלילה והוא כי הנה היה פתחון פה לרחוקים מצדקה וכשרון לב לומר לא יבצר או מלאו הימים ומנה ולא טעה בלשאצר כאשר מנע הע' שנה או מנה וטעה אם מנה וטעה למה יומת עד תום הזמן האם על אשר חטא לו ימחנו מספר חיים מאז הלא לא היה תנאי דבריו ית' באומרו לפי מלאת לבבל שבעים שנה ואדרבה הן כלם היו בחזקת מכעיסים את ה' יום יום ולא שת לבו הוא יתברך להתנות ואם מנה ולא טעה למה יומת לבדו ולא יומתו כל יתר כשדים הנועדים למות על ידי ירמיה הנביא על בבל ועל כל המונה:

על כן ראה הוא יתברך להודיע בדברי כתבא די רשים כאשר יבא בסיעתא דשמיא איך צדק משפטו ודינו והחל ואמר מנא מנה היה הכפל לרמוז מדה שמדד בה כי היה מנין כנגד מנין כלומר הלא בלשאצר מנית על מספר שנות כללות מלכותך ואלהא מנא מלכותך אל הנוגע אל עצמך לבדך ומלכותך הוא שהשלמה ושיעור הכתוב מנא מנה כלומר כנגד מנא שמנית מנה הוא ית' מלכותך:

(כו) והמנא השני שהוא אשר נגזר על אשר מנא הוא אותו ביאר דניאל באומרו מנא מנה אלהא מלכותך לומר המנא השני הוא שמנא אלהא מלכותך הנוגע אל עצמך הוא שהשלמה כי הוא ית' מונה ולא טועה אך אתה אשר מנית על כללות מלכות בבל לא השלמה כאשר חשבת כי אתה מנית וטעית אך המנא הראשון לא הוצרך לבאר:

(כו) והנה מכלל זה הוא כי לא הושלם מלכות כשדים כי אם של בלשאצר לבדו ובכן ראוי לתת טעם למה יומת הוא עד תום ימי נפילת בבל ואז יפול בנופלים ויחדו יכליון לזה נכתב תקל וביארו באומרו תקילתא במאזניא וכו' והוא כי גם שאתה וכל עדתך אנשי מלכותך מעותדים להרע מלהטיב ועל הכל הוקבע הזמן ההוא לא כל החטאים שוים כי הלא רעתך רבה ועברה על שעור האפשרי להרע אתה והם כפי המעותד לפי מזגכם לחטוא על כן יצאת מכללם והכרת תכרת מעתה וזהו אומרו תקילת במאזניא כי נשקלת במאזנים אם חסרת דבר מהמעותד לך והשתכחת חסיר ופגום מאשר היתה הכנתך להפגם ולמרוד: