חנה דוד סז

ע"כ אינו בידו לשאול עליו הגם דאם עבר ושאל עליו הוי שאלה מ"מ איננו בידו נקרא וע"כ אינו מצטרף רק שראוי לבוא לידי חיוב ע"י פדיון משום דהוי בידו אף לכתחילה אבל לא על ידי שאלה משום דאינו בידו לכתחילה וכן הא דבמס' פסחים (דף מ"ו ע"ב) הואיל ואי בעי מיתשיל עליו הוי ממוניה וחשבינן ליה כשלו כתבו האחרונים ז"ל דזה דווקא בחמץ משום לאו דב"י וכאשר אי"ה לקמן בשיטה דכיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט נביא דבריהם ז"ל ובלא"ה רש"י ז"ל לא גריס כלל זה עיון בפסחים (בדף מ"ח ע"א) הנ"ל ויש בכאן אריכות דברים ואכמ"ל ודו"ק

שם אין תימר שניא היא חלה שהיא כנשוך וההין ששה עשר מיל לאו כנשוך הוא מצינו חלה מהלכה לא מצינו מעשר בהמה מהלכה. פי' דמקשה אין תימר שניא חלה משום נשוך הוא א"כ נימא בכל דוכתיה נשוך ומשני משום דלא מצינו נשוך רק בחלה מדרבנן אבל בכל דוכתיה לא מצינו נשוך מדרבנן ואינו דומה תקנת חכמים זל"ז ודו"ק

במתניתין ר' גמליאל אומר שלש ארצות לחלה מארץ ישראל עד גזיב חלה אחת מגזיב עד הנהר עד אמנה שתי חלות אחת לאור ואחת לכהן מהנהר ועד אמנה לפנים וכו' אחת לאור ואחת לכהן ומפרש בירושלמי שלא יהא אומרים תרומה טמאה נאכלת עיי"ש. לכאורה קשה במס' פסחים (דף מ"ו ע"א) במתניתין כיצד מפרישין חלה בטומאה ביו"ט וכו' פרש"י ז"ל שנטמאת העיסה ולכאורה קשה דלמה לו לפרש דמיירי שנטמאת העיסה יפרש דמיירי בחלה של אור כמתניתין דהכא ואותו של כהן באמת הוא נותן לכהן עיין בצל"ח ז"ל שם הן אמת דמלשון המשנה משמע שנטמאת העיסה אבל כ"ז קשה למה לא תני באמת בחלה של אור דיהא עדיפא דלא תקשי קושיית המפרשים ז"ל דלמה אינו נותן לכהן והוצרכו לתרץ כשאין שם כהן הלא בחלה של אור אין בו מצות נתינה לכהן ולכאורה הירוש' דפ"ג דפסחים משמע קצת דמיירי בחלה של אור דקתני שם ומשייר אחת בתנור ונשרפת] ולפי דברינו בחיבורי מגדל דוד בסוגיא הראשונה יתורץ קושיא זאת כעין חומר דע"כ צריכין לזה דנטמאת העיסה דיהא טומאה דאורייתא ויהא עלי' העשה דשריפת תרומה טמאה מדאורייתא עיין שם בדברינו וגם בכאן אציג שיטה עמוקה בפלפול עצום ועמוק מאד בסוגיא זה. ועי"ז יתחדש ענין נחמד בחמץ שקיבל עליו אחריות

שיטה כיצד מפרישין חלה בטומאה

גרסינן במס' פסחים (דף ה' ע"ב) ת"ר שבעת ימים וגו' מה ת"ל והלא כבר נאמר לא יראה וגו' לפי שנאמר לא וגו' שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה יכול יטמין ויקבל פקדונות מן הנכרים ת"ל לא ימצא אין לי אלא כו' ת"ל שאור שאור לגז"ש מה שאור האמור בבתים עובר משום בל יטמין ובל יקבל פקדונות מן הנכרים אף שאור האמור בגבולין וכו' ומה שאור האמור בגבולין שלך וכו' אמר מר אין לי אלא בנכרי שכבשתו וכו' אמר מר יכול וכו' עד סוף הסוגיא

והנה כבר עמלו הגאונים ז"ל לאוקמי הך סוגיא על תלה. כי יש להקשות הרבה א' למה הקדים מסדר הש"ס לקבוע בתלמודא אמר מר אין לי וכו' ואח"כ אמר מר יכול וכו' הלא בתחילה הי' צריך לסדר אמר מר יכול עם השקלא וטריא ואח"כ אמר מר אין לי וכל השקלא וטריא לפי סדר הברייתא

ב' קשה שבתחילה מתחיל הברייתא מן גבוה כדגרסינן אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה ואח"כ באיסור של קבלת אחריות שבק לגבוה אלא יקבל פקדונות מן הנכרי ותו לא מידי וכבר הקשה הגאון הצל"ח ז"ל וכ' דבשלמא לאביי לא קשה משום דרצה לאמר אח"כ אין לי אלא בכבשתו כו' שלא בכבשתו מנין וכו' וע"כ מתחילה מרבינן לאיסור כבשתו ואח"כ שאל מנין שלא בכבשתו כי אם בקבלת אחריות ואם הי' אוחז גבוה ובגבוה לא שייך כבשתו וא"כ כבר ביאר האיסור אף בלא כבשתו רק בקבלת אחריות וא"כ איך יאמר אח"כ אין לי אלא כבשתו ולכן מתחילה שבק גבוה כי כ"ז שאין לנו קרא בלא כבשתו דרשינן האיסור על כבשתו אלא דזה אתא שפיר רק לאביי אבל לאוקימתא דרבא דאין לי אלא בלא כבשתו ארישא קאי ולא אסיפא הדרא קושיא לדוכתיה למה שביק בסיפא גבי איסור פקדונות גבוה ולכאורה הדבר הזה צ"ע גדול וחוקר הצל"ח ז"ל דאולי לא שייך האיסור דקבלת אחריות גבי גבוה ע"ש ובירושלמי במכילתין מבואר להדיא דחשיב גבי גבוה קבלת אחריות כפי שמובא לקמן בע"ה ית']

ועוד שם בסוגיא (דף ו' ע"א) אמר רב יהודא אמר רב המוצא חמץ בביתו ביו"ט כופה עליו את הכלי אמר רבא אם של הקדש הוא א"צ מ"ט מיבדל בדילי מניה ואמר רב יהודא אמר רב חמצו של נכרי עושה לו מחיצה גבוה עשרה טפחים ואם של הקדש הוא א"צ מ"ט מיבדל בדילי מניה ע"כ

וקשה מאד להבין הך סוגיא דמ"ע במימרא ראשונה לא אמר רב בעצמו ואם של הקדש א"צ: ורק רבא מסיים ואם של הקדש א"צ ובסיפא גבי עושה לו מחיצה עשרה טפחים מסיים רב בעצמו ואם של הקדש א"צ. ודבר זה צ"ב גדול וכבר עמדו רבותינו