חנה דוד נג

חנה דוד מסכת חלה

פרק שלישי

ר"י בשם רשב"ל דר"ע היא דתנינן תמן הנוטל חלה מן הקב ר"ע אומר חלה וחכמים או' אינו חלה כלום אמר ר"ע אלא לשעבר שמא בתחלה והכא בתחלה אנן קיימין ר"י ר"ח בשם רשב"ל ירדו להם בשיטת ר"ע אמר ר' יוחנן ד"ה היא כיון שהיא נותנת את המים זו היא ראשית עריסותיכם

ואמרתי בזה לפרש לפענ"ד ענין חמור מאד מאד בירושלמי סתום וחתום ופי' המפרשים ז"ל דחוק ורחוק מן הדרך האמת לפי ענ"ד ובהך ענינא נראה לפענ"ד לבאר על נכון בע"ה באותו סוגיא בע"ב מה למדו את הכהנת הרי זה חלה על העיסה הזאת ועל השאור המתערב בה ועל הקמח שנשתייר בה ועל הקרץ שניתן תחתי' לכשתעלה כולה גוש אחד תוקדש זה שבידי לשם חלה חוץ מן הטמא שבה אר"י נראין הדברים בערבי שבתות שזו מביאה וזו מביאה כמפריש מן החיוב על החיוב אבל בחול תקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף שמא מן הפטור על החיוב אר"י לא מסתברא דלא בחול אבל בע"ש צריכה לאמר היא והטמא שבה למה עד שלא תעשה גו אחד היא נוטלת לשם חלה ומשתעשה גוש אחד היא קדושה לשם חלה אם אומר את חוץ מן הטמא שבה נמצא טבל טמא מעורב בחלה מתוך שאתה אומר היא והטמא שבה חולין טמאין הן לא מוטב להפריש מן הפטור על החיוב ולא יהא טבל טמא מעורב בחלה אר"ש בר אבדומא ולא למפרע היא קדושה מכיון שהיא קדושה למפרע כמפרשת מן החיוב על החיוב למה לי ובלבד שלא יהא שם ה' רבעים קמח א"ר מתניתא קודם עד שלא למדו את הכהנת עכ"ל

והנה הסוגיא הזה חמורה מאד באין להבין מאומה הענין הפלוגתא של ר' יוסי ור"י והענין של ערב שבת וחול וכל הענין של חוץ מן הטמא שבה. והסוגיא הזה אינו אומר אלא פרשני ועמלו המפרשים ז"ל להעמידה על בוריה והפ"מ ז"ל פירש בע"ש שזו מביאה וזו מביאה כלומר זו מביאה להעיסה לאפות וזו מביאה להעיסה לאפות ועי"ש מה שפירש ודחוק מאד ומפרש החילוק שבין ע"ש לחול בענין שיהא טבל טמא מעורב בחלה הוא משום דבע"ש אין פנאי להפריש גם על הטמא אח"כ אבל בחול יש פנאי להפריש הוא דחוק מאד ואין הענין והמילות סובלין את פירושו ובהא דר"ש בר אבדומא דלמפרע היא קדושה מפרש דלמפרע היא קדושה אח"כ והעיקר הכונה של ר"ש בר אבדומא דאח"כ היא קדושה ומה שאמר דלמפרע היא קדושה כוונתו על אח"כ וזה אין לו הבנה דא"כ העיקר חסר מן הספר והול"ל ולא לאח"כ היא קדושה ועוד לפי פירושו דכל עיקר דחיישינן בחול על החשש דפטור על החיוב הוא דחיישינן שיאמר הר"ז חלה מתחילה על העיסה ויפטור תחילה את העיסה ואח"כ יאמר ע"ז וע"ז מתוך שבחול אינו טרוד ויש לו פנאי חיישינן להך חששא א"כ מאי טעמא דר"ש בר אבדומא: וגם פירש הא דתקנו בחלה שתהא ניטלת מן הטהור על הטמא ושלא מן המוקף דקאי בעלמא על מתניתין דפרק דלעיל) ר"א אומר ניטלת מן הטהור על הטמא והגם דר א אמר שם דנותן פחות מכביצה באמצע כדי ליטול מן המוקף מ"מ לאו מוקף ממש הוא דהא א"א ליגע עיסה הטמאה בטהורה עי"ש ואין להאריך בזה כי פירושו ז"ל דחוק מאד והענין חמור ומצוה לפרשו ואני אומר על עצמי שלא אוכל להגיד שכוונתי ממש לאמיתה רק ת"ל שפתחתי פתחא בכווחא לחכמים והחכמים הבאים אחרי אולי יגיעו ע"י הפתח הזה למחוז האמת אפתח את פתחי בג' מקומות מירושלמי ונבוא אח"כ לענין זה בע"ה דאיתא בירושלמי (במס' פסחים פ"ג) הלש עיסה ביו"ט וכו' לא אמר אלא וכו'. אר"ש אחוי דר' ברכי' הכא בעיסה טמאה עסקינן שאינו מפריש חלתה אלא בסוף אר"ש אחוי דר"ב בדין הי' בעיסה טהורה שלא יפריש חלתה אלא בסוף תקנה תקנו בה שיפריש תחלה כדי שלא תטמא את העיסה עכ"ל כמדומה לי שכן לשון הירושלמי ממש

וגרסינן בירושלמי (במס' גיטין פ"ז) אף בהבקר כן שדה מובקרת מעכשיו ולאחר ל' יום ע"ד דרבי מובקרת וע"ד דרבנן אינה מובקרת אף בהקדש כן כ"ע מודיי דאמירתו לגבוה כמסירה להדיוט ע"כ: וכבר הארכתי בענין הזה ואכמ"ל

וגרסינן בירושלמי (במס' תרומות פ"א) אין תורמין זיתים על שמן וענבים על היין ואם תרם בש"א תרומת עצמן בהם וב"ה אומרים אין תרומתן תרומה חבריא בשם ר"י ואפילו על אתר וגירסת הגר"א ז"ל ואפילו על אחרניתא ר"ח ר"א בשם ר"י דברי ב"ש נעשה כאומר הר"ז תרומה עלי' ועל שלמטן ר"ח סבר מימר במינו א"ל ר"ז לא תקבל עליך כן מכיון שאמר הר"ז נפטר מה שבידו והשאר חולין וחולין פוטרין את הטבל אר"ח ברי' דר' הלל כאחת מכיון שאמר הר"ז נפטר מה שבידו ונפטר מה שלמטן ע"כ פי' דאיך איפשר לאמר דנעשה כאומר הר"ז תרומה עלי' פי' על הזיתים לפי שיעור הזיתים וא"כ השאר של הזיתים שמונחים בידו נעשה חולין וא"כ איך יכול לומר אח"כ ועל שלמטן דהיינו ששאר הזיתים שבידו יהיה תרומה על השמן ג"כ דהא