חיים שאל חלק ב ה

חיים שאל חלק שני מן המוכן ומסודר בעזר אדיר במרום דין הוא אד"ר

סימן א עמ"ש בברכי יוסף א"ח סי' ח' נמצא למד שרש למצות הנעשות מעומד

רחו"ם בעל טע"ם טעמו וממשו. קרי ותני הדבר הקשה עומד עליו ומבא"רו לחוקרו ולדורשו. חכם ומבין דבר ולא חצי דבר עיקרו ושרשו. כמה"ר נר"ו נזר אלהיו על ראשו

שש אנכי על אמרתך אשר דברת כי נחה דעתך על דברתי בבר"י א"ח סי' ח' דמצאתי עיקר מטרין דברים הנאמרין לעמוד בספירת העומר וכיוצא בפסיקתא. אמנם הקשית עצמך לדעת מה כל החרדה הזו והרי הרא"ש בפסקיו סוף פסחים מייתי נה בשם תנו רבנן ע"כ דבריך

דע ידיד נפשי ואור עיני כי הזמן גרמא משתכחא ביני עצר"י דלא מציא פסיא קני"א מאר"ש עדב"ר כאשר עם לבבי אשיחה. רק זה אומר סל"ח לך לדעתך כי אתה חופש כל חדרי גדולים חקרי דרמי כיפי ועקר טורי איך נתפייס' בבריתא דמייתי הרא"ש והלא מודעת זאת דהרא"ש בורר אוכל מים הגדול ים התלמוד. ואין הרא"ש מביא ברייתות בסתם שלא הוזכרו בש"ס באותו פרק באותו מקום. וזמנין דמשכחת דמייתי מהירושלמי או מהתוספתא קרי בחיל כאן לפני הדיבר דאתמר בירושלמי או בתוספתא. אבל להביא בריתא בשם תנו רבנן ולא הוזכרה בבבלי וירוש' זו לא שמענו. ומה גם דבריתא בלשון תנו רבנן היא שוגרת ומשוגר"ת כמשניות כמ"ש רבינו בצלאל והרמ"ע כידוע. ואם נפשך לומר הן כל אלה טענות לגדל ולחזק דהכי הוה גריס הרא"ש בש"ס וכמה חילופי גירסאות בש"ס כנודע. דע דהרא"ש הוא אחרון מהראשונים וכבר קדמו לו מעתיקי השמועות בעל הלכות גדולות ורבינו יצחק בן גיאת והרי"ף וראב"ן זקנו של הרא"ש ודכוותייהו ולא אשכחן נשום גאון דמייתי בריתא זו. ובהלכות רבינו יצחק בן גיאת כתב שקבלה מפי רבותנו דמונין מעומד ואסמכוה אקרא בקמה קרי ביה בקומה עכ"ל הביאו מרן בכסף משנה פ"ז דתמידין ומזה מוכח דאינו בריתא רק שקבלה מפי רבותיו. וגם מהרב שבלי הלקט ומס' תניא שהבאתי בברכי יוסף מוכח ודאי דאינו בריתא דמייתו לה מלקח טוב דהוא פסיקתא וכבר נודע דהרב שבלי הלקט היה בזמן מהר"ם רבו של הרא"ש ובשבלי הלקט כ"י שבלת רל"ד כתב יש מפרשים דאתקש לקצירה ודרך קצירה מעומד ויש מפרשים דכתיב מהחל חרמש בקמה א"ת בקמה אלא בקומה ובשבלת שס"ו מייתי מתשו' הגאונים דילפינן קיחה קיחה מאגודת אזוב ובלקח טוב מפרש דילפינן לכם לכם מספירת העומר וכו' ובשבלי הלקט הנדפס סי' ש"ג השמיט יש מפרשים דאתקש לקצירה ולא הביא כי אם יש מפרשים דכתיב בקמה וכו' אבל בסי' קי"ח הביא תשובת הגאונים ולקח טוב. ומכל זה מוכח דאינה בריתא מפורשת כמו שכתוב בפסקי הרא"ש ז"ל

וזאת לפנים אנכי העירותיהו בקונטריס יעיר אזן בכללים מערכת א' אות נ"ז ושם כתבתי בעניותי דזה תוספת בהרא"ש שכתב בגליון איזה למדן ואינו מפסקי הרא"ש ואעידה לי שני עדים דליתיה בהרי"ף וכבר נודע דהרא"ש מעתיק מהרי"ף ודרך הלצה אומרים שתלמוד הרא"ש הוא הרי"ף וגם אינו בקצור פסקי הרא"ש ונודע דלא יחטיא השערה ממ"ש לפנים ושם העירותי על מר בב"י סי' תפ"ט שכתב לשון ת"ר משם הרא"ש ע"ש ובאמת שיש להרגיש על מפרשי הרא"ש הרב תפארת שמואל והרב קרבן נתנאל ועל מפרשי בית יוסף אין גם אחד שהעיר בזה. וראיתי להרשב"ץ בפסקי ר"ה דף כ"ח ע"א שכתב על דברי סמ"ק ואיני יודע מנין לו ג"ש אבל כן נהגו עכ"ל. ונעלם מהרב ז"ל הפסיקתא

וראיתי להרב המפורסם מהר"י עייאש ז"ל בספרו הבהיר שבט יהודה סי' ש"ם דין א' שכתב וז"ל ועוד דהך דרשא לא הוזכרה בש"ס דידן אלא בריתא הביאוה הרי"ף והרא"ש סוף פסחים דמשמע דאינה דרשא גמורה אלא אסמכתא בעלמא עכ"ל ומ"ש הרי"ף והרא"ש הוא אגב שטפיה דאינה בהלכות הרי"ף. ותו קשה עליו דממ"ש בס' עפרא דארעא גבי אין תורמין אלא מן המוקף והבאתיו ביעיר אזן שם משמע דסבר דהוי דרשא גמורה אלא שאינה מפורשת בהדיא ע"ש והוא הפך מ"ש בשב"ט מישור

(ב) ולב נשב"ר אשר אומר אליך הואיל דתנית בסי' ח'. אשר נתחדש לי כע"ט חיה שפר קדמי להחויא כי הנה מרן פסק סדר עטיפתו כדרך בני אדם וכו', וזו סברת העטור וכתב מרן דקי"ל כרב באסורי והוינן בה בספרי הקטן ברכי יוסף דאיך בי"ד סי' שפ"ו פסקו כשמואל. וניחא לן בעניותין דרב נחמן סבר כשמואל ומחוי למעבד עובדא כעטיפת ישמעאלים והדר חזיתיה להריטב"א שכתב הכי בחידושיו וגם כתב דרב סבר נמי דמצוה בעטיפת ישמעאלים זהו תורף דברי על הברכים

וכדו חמות"י ראיתי או"ר להרב הנמקי שכתב דלפי גירסת הרי"ף ר' יוחנן סבר כשמואל דעטיפה כעטיפת הישמעאלים ע"ש ולפ"ז ניחא מאי דפסקינן בי"ד סי' שפ"ו כשמואל משום דהכי סבר ר' יוחנן וקי"ל רב ור' יוחנן הלכה כר"י וכ"ש הכא דשמואל סבר כוותיה. אמנם הריטב"א ישנו בנותן טעם דר' נחמן סבר כשמואל דהוא טעם כעיקר והוא ברור לכל מראה עיני. אך הא דר' יוחנן תלוי בגרסאות ואין מופת חותך. ועוד יש לומר דלא יהיב טעמא משום דר' יוחנן וכן לא רצה הריטב"א לומר דפסקינן כשמואל מטעם דרב יוסף ואביי סברי כמ"ד פריעת הראש חובה כמ"ש התוס' דף כ"ג ע"ב דהא ליתא דאיברא דרב יוסף ואביי סברי חובה כמ"ש התוס' מ"מ בהדיא שמעינן דלא סברי כעטיפת הישמעאלים וכשמואל דכל עטיפה שאינה כההיא לאו עטיפה דהא רב יוסף פריס סודרא ארישיה וא"ל אביי לרב יוסף אין אבלות בשבת והרי דסברי דעטיפה אינה כישמעאלים אלא סודרא ארישא והוא הפך שמואל אלא דמ"מ סברי דפריעת הראש חובה אלא דבצנעה לא כדאמר ר"י. והגם דבש"ס תלי הא דחובה עם עטיפת הישמעאלים אינהו אית להי שיטה אחרת. וזה מוכרח. ומעתה מה ראיה הו"ל להביא הריטב"א מר' יוחנן ואביי ורב יוסף הרי מבואר דלענין עטיפה כישמעאלים רב יוסף ואביי סברי איפכא וסברי דפריעת הראש חובה וא"כ אין ראיה מר' יוחנן כמבואר. וכ"כ המרדכי דרב יוסף ואביי סברי כסות הראש ולא כעטיפת הישמעאלים וע"ש שכתב המרדכי דר' יוחנן פליג על רב ושמואל. והמעיין לבו ראה חכמה ודעת דיש לצדד כמה צדדין בזה

(ג) ואשר אמר מר כי ראית בבית יוסף א"ח שנדפס חדש ממש בדיהרן פורט כי בסי' תרצ"ה בהגהות חדשות הרעיש העולם על דברי הטור שכתב דרב צלי של מוצאי שבת בשבת דבגמרא אמרו רב צלי של ערב שבת בשבת וכתוב שם ששאל להגאון הבקי בכל חדרי תורה מהר"ר ישעיה ברלין נר"ו ולא ידע עכ"ד ואתה קדוש תהית אקנקני ישן שאפי' חדש אין בו אי שמיע לי מידי בהא

לנעמ"י מודע כי תמהתי על הגאון מהר"ר ישעיה נר"ו כי שמענו שמעו דכל רז לא אנס ליה ואולפניה שכיח ליה ואין ערוך אליו בדור הזה בבקיאותו המופלא. דהרי זו של כת הקודמין הים ותרי גברי רברבי נפקי ער"ו ער"ו ביטלו את המעוררי"ן הלא המה הרב דרישה בסי' רצ"ג והרב שיירי כנסת הגדולה סי' קפ"ח וסי' תרצ"ה המה ראו כן תמהו דבגמרא לא אמרו אלא רב צלי של שבת בערב שבת ע"ש

ואני בעניי זאת לפנים כתבתי בשיורי ברכה סי' רצ"ג כי מצאתי בשו"ת הגאונים כ"י סי' כ"ד תשובת ר"ח גאון דמייתי נסחת הש"ס פ' תפלת השחר רב צלי של שבת בע"ש ושל מוצאי שבת בשבת ע"כ. וכונתי דבזה יש שליש ישו"ב להטור כי האף אמנם גירסת אביו הרא"ש אינה כן כיון דיש גירסא זו בעולם ואיכא אמוראי בש"ס דמצלו של מ"ש בשבת כמ"ש הרא"ש נמי לא קפיד הטור למנקט גירסת הגאון ודוק. סימן ב' בענין לא תתגודדו תורה אחת ילמדו

כה הראני החכם השלם עצום ורב כמה"ר יעקב קמחי בן הרב המובה"ק מהר"ש קמחי ז"ל מקושט' יע"א בעיר לונדריס יע"א מידי עוברי בשליחות מצוה מה שיישב דעת הרמב"ם בסוף ה' ע"ז בענין לא תתגודדו שפסק כאביי ביבמות דף י"ד והאריך בקונטריסו וזה תורף דבריו דאביי דאתא לתרוצי למ"ד עשו ב"ש כדבריהם אי ס"ל דעשו כב' ב"ד בעיר אחת איך תירץ וכמו שהקשה לו רבא. ותו מאי קאמר רבא והא ב"ש וב"ה כב' ב"ד בעיר א דמי בכ"פ הדמיון הול"ל ב' ב"ד בעיר א' הוו אלא ודאי דגם אביי סבר דמ"ד עשו היינו בשני עיירות דוקא ופריך רבא דמשום חומרא דאחות אית ליה קלא והו"ל כב' ב"ד בעיר אחת אף דיהיו בב' עיירות והשתא מאי דפריך הש"ס ממ"ש במקומו של ר"א כו' הכל