חיים עד העולם כו

ע"י ריבוי השמחה, כמ"ש ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה: סיום למסכת חגיגה

א"ר אבהו אמר ר"א. ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם ק"ו מסלמנדרא ומה סלמנדרא שתולדת אש היא הסך מדמה אין אור שולטת בו ת"ח שכל גופן אש דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה' על אחת כמה וכמה ע"כ

, והנה י"ל מהו שאמר ת"ח אין אור של גהינם שולטת בהם דמשמע שהם נכנסים לגיהנם אלא שאין האור שלו שולטת בהם דאי לאו הכי הול"ל ת"ח אין נכנסין לגיהנם. וא"כ כיון שאינה שולטת בהם למה נכנסין. ועוד כיון שאין אור של גיהנם שולטת בהם אם יש להם עונות כיצד מתכפרין דהא אין צדיק בארץ וכו' ועוד מהו הק"ו שהביא מסלמנדרא והלא הסך מסלמנדרא אין האור שולט בו אבל הת"ח אנו רואין דאם נגעו באש האש שולט בהם

והנה לקושיא א' י"ל ע"פ מ"ש הרב ז"ל בשער מאמרי רז"ל בסופו על פרקי אבות וז"ל דע כי הנשמה כשיוצאת מזה העולם צריכה לעבור ולעשות טבילה בנהר דינור שהרי אפי המלאכים כשבאים לזה העולם לאיזה שליחות בחזרה צריכים לטבול שם. והנה אירע שם בטבילה זאת לנשמות כל אחת ואחת כפי מדריגתה וכפי מצותיה וכו' (ועיין בזוה"ק פ' וארא דף ר"א ע"א שכתב מאן דאשתדל בצדקה בהאי עלמה בדין יעבר בההוא אתר ולא דחיל וכו' יעו"ש והנה הצדיק גמור והוא ממדרגה עליונה בעברו באותו האש לא מיבעיא שאינו מגיע לו שם שום נזק ולא חמימות מאותו האור השורף אלא אדרבא הופכים אותו נהר של אש למעין של מים חמים שבזה נהנים וז"ש עוברי בעמק הבכא שהוא אותו הנהר או גיהנם עצמו מעין ישיתוהו ולא זו בלבד אלא גם ברכות יעטה מורה ר"ל ברכות ומתנות שמתלבש בהם העובר שם אם הוא מורה הוראות. ובזה תבין מ"ש שהצדיק עובר בגהנום ולוקח משם נפשות שנאמר ולוקח נפשות חכם עכ"ל נמצא שמוכרח הוא שכל צדיק וצדיק בצאתו מהעוה"ז לטבול בנהר דינור וליכנס לגיהנם ליקח משם נפשות וז"ש ת"ח אין אור של גיהנם שולטת בהם ולא אמר אין נכנסים לגיהנם מפני שמוכרח הוא ליכנס כדי ליקח משם נפשות אלא שאין האש שולטת בהם מפני שנהפך כמו מים אחין ונהנין בה כנ"ז

וקושיא שנייה שהקשינו כיון שאין אור של גיהנם שולטת בת"ח אם יש להם עונות כיצד מתכפרין דהא אין צדיק בארץ וכו' יש לפרש ע"פ מ"ש רז"ל במס' תענית דף י"א ע"א. אל אמונה ואין עול. אל אמונה כשם שנפרעין מן הרשעים לעוה"ב אפי' על עבירה קלה שעושין כך נפרעין מן הצדיקים בעוה"ז ע עבירה קלה שעושין ואין עול כשם שמשלמין שכר לצדיקים לעוה"ב אפי' על מצוה קלה שעושין כך משלמין שכר לרשעים בעוה"ז אפי' על מצוה קלה שעושין ע"כ. ופי' רש"י ז"ל משלם לרשעים בעוה"ז כדי לטרדן מן העוה"ב וכדכתיב ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו עכ"ל נמצא דאם יש לצדיקים איזה עבירה אפי' קלה נפרעין מהם בעוה"ז וע"כ א"צ להם כפרה ע"י גיהנם. וא"ת כיון שאם יש להם איזה עבירות נפרעין מהם בעוה"ז א"כ מה בא ללמדנו שאין אור של גיהנם שולטת בהם וי"ל במ"ש לעיל דאפי' כשהולכין לנהר דינור לטבול שהוא אש קשה או ליכנס לגיהנם ליקח נפשות אין האור שולטת בהם אלא שנעשה להם כמים חמים ונהנין מהם: