חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ט ט

(ט) את הפגול ואת הנותר. בגמרא פריך היינו לן היינו נותר וכבר איתרבי לן ומשני דהכי קאמר: את הפגול כנותר, והוא אם חשב עליו באחת מד' עבודות לאכלו שלא בזמנו כמו שרבית הנותר:

תלמוד לומר מזבח השלמים. "מזבח" ולא כל הזבחים:

אחר שריבה הכתוב מיעט. כלומר הואיל ומצינו ריבוי ומיעוט:

שהיתה להן שעת הכושר. שהרי זריקתו היה בהכשר:

ואת הנותר. לאו דוקא ונקט איידי דרישא: