חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ט א

(א) מטמא בשר הקדש במשא. כגון שהסיטו במקל והיינו אפילו אותו שבעלמא אינן מטמאין במשא הכא משום חומר הקדש טמא:

שאין טבול יום מטמא במגע. שהרי אף לכתחלה כשר להתעסק בפרה כדאמרינן ביומא (דף מא.) שטבול יום כשר בפרה:

הטמא מטמא במשא. כדתנן בפרה "כל הטעון ביאת מים מטמא את מי חטאת ואפר פרה במשא ומגע":

בשר קדש שטבול יום מטמא במגע. שאפילו טבל והעריב שמשו אסור בקדשים כ"ז שלא הביא כפרתו כדתנן טבל ועלה וכו' הביא כפרתו אוכל בקדשים וכ"ש טבול יום: