חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ח ד

(ד) אלא בזריקה. דהיינו שחישב בשעת זריקה לאכול חוץ לזמנו דהא ילפינן לעיל מן "המקריב אותו" בשעת הקרבה הוא נפסל והקרבה הוא זריקה:

תלמוד לומר אם האכל יאכל וכו'. בדברים המביאין לידי אכילה הכתוב מדבר [גמרא] שהשחיטה וקבלה הלא הם מהדברים המביאים את הקרבן לידי היתר אכילה:

שירי הדם והקטר חלבים. אם חישב בהן על מנת לאכול הבשר חוץ לזמנו. ובכלל דברים המביאין לידי היתר אכילה הם דהא כן הוא המצוה לכתחלה לשפוך השיריים אל מקומן ולהקטיר החלבים ואחר כך לאכול הבשר:

ואכילת בשר לא גרסינן בגמרא:

תלמוד לומר המקריב. דהוא הזריקה והלא זריקה בכלל דברים המביאין לידי אכילה דנפקא לן מ"ואם האכל יאכל":

שמעכבים את הכפרה. שבלתם לא יוכל לבוא לידי כפרה:

שירי הדם והקטרת חלבים שאין מעכבין. כצ"ל. דאפילו אם לא שפך השיריים ליסוד הורצה הקרבן וכן אם חיסר הקטרת אמורין דכתיב "הדם הוא בנפש יכפר":