חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ו יא

(יא) ומנין לאומר הרי עלי שלמים וכו'. דמהם למדנו לתודה כנ"ל וקאתי לפרושי אנהו גופייהו מנלן:

מה פסח וכו' ואינו בא אלא מן החולין. דילפינן מפסח מצרים שהרי לא היה להם עדיין לא הקדשות ולא מעשר:

הרי עלי תודה וכו'. כלומר לפיכך האומר הרי עלי שלמים ותודה סתם שמיד נתחייב להביא הרי הוא ככל דבר שבחובה שאינו בא אלא מן החולין:

ונסכים בכל מקום. היינו אפילו פירש ואמר הרי עלי שלמים ונסכיהם מן המעשר, לפי שהנסכים לא הוקשו לשלמים כמו שהוקשו לחמי תודה: