חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה ד ב

(ב) יכול אף חטאת העוף. כשמלקה תהא טעון כיבוס שגם היא נקראת חטאת:

תלמוד לומר זאת. ובגמרא זבחים (דף צב.) פריך ואי תורה אחת לכל חטאות אפילו חטאת העוף נמי. ומשני אמר קרא "תשחט" בנשחטות הכתוב מדבר ולא בנמלקות ומה דדרשינן "תורה אחת" היינו לכל הנשחטות דמיירי בהו קרא בין נאכלות בין פנימיות וע"ש בסוגיא דמאריך בזה:

במקום אשר תשחט וגו'. יתירא הוא:

זהו שאמרנו וכו'. פי' לעיל בפרשת ויקרא (דיבורא דחטאת פ"ח פסקא ג' ד'):

מכאן לעולת חובה וכו'. דעולה דהאי קרא בעולת חובה מיירי דומיא דחטאת דסד"א האי דכתיב צפון בריש ויקרא בעולת נדבה דוקא:

אלא בצפון. והרי הוא בא ללמד על החטאת ונמצאת למידה הימנה:

זבחי שלמי צבור. כבשי עצרת:

אלא בצפון. דהיא נמי קדש קדשים כדכתיב "על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם" ואמרינן בזבחים (דף נה.) "מה עולה ק"ק אף זבחי שלמי צבור קודש קדשים" [ואף דאמרינן התם "מה עולה בצפון אף זה בצפון" – אולי הוי אמרינן דהיקשא אתי רק למצוה. עיין בתוספות שם ד"ה מה. או דהוי ממעטינן זבחי שלמי צבור גם כן מדכתיב "היא"]:

היא פרט לתודה ואיל נזיר. דס"ד הואיל ודמו לשלמי צבור שטעונין לחם ונאכלים ליום ולילה הוה אמינא דליבעי נמי צפון כוותייהו. קמ"ל דלא דמכל מקום קדשים קלים הוא: