חפץ חיים על ספרא, צו, פרשה י יא

(יא) יכול אף דם מהלכי שתים. היינו דם האדם שמהלך בשתי רגלים

מיוחדין שיש להם טומאה קלה. טומאת אוכלין

טומאה חמורה. כשהיא נבלה מטמאה במשא

יש בהם איסור. קודם שחיטה והיתר לאחר שחיטה (הגם דאיסור דם הוא אפילו בטמאין כדתנן בכריתות בפר' דם שחיטה – מכל מקום במין בהמה ועוף איכא איסור והיתר - תוספות שם)

יצא דם מהלכי שתים שאין בהם טומאה קלה. הנוגע במת נטמא בגדים שעליו

שאין בו טומאה חמורה. שאינו מטמא במשא

דם ביצים. פירוש שנתחממו ליצירת אפרוח ונותר בהם דם

שכולו מותר. שאין צריכין שחיטה

לעוף ולבהמה. צריך לומר "אי מה עוף":

שאין בו כלאים. בנוצה שלו

אף בהמה. כגון שור ועז חמור וסוס - מרבינן מניה כעין הפרט של עוף, אבל צאן שיש בצמרו כלאים אין בכלל זה

ת"ל ולבהמה. מרבינן מזה כל מין בהמה:

או מה בהמה. כלומר, אי כתיב 'בהמה' ולא כתיב 'עוף' הוה אמינא מה בהמה שאין בה מצות שילוח אם על הבנים אף עוף (כגון עוף טמא) שאין טעון שילוח חייבין על דמו; לאפוקי עופות טהורין דלא:

ת"ל ולעוף. לרבות כל מיני עוף: