חפץ חיים על ספרא, צו, מכילתא דמילואים א לג

(לג) שלשה דמים האמורים בפרשה. היינו פר החטאת ואיל העולה ואיל המלואים:

טעון שש מתנות וכו'. וכדלקמיה

הראשון. הוא דם הפר וניתן ממנו על גבי המזבח בזריקה. וקשה דהא לא כתיב זריקה בפר? וגם הוא חטאת שאין טעון אלא הנתינה באצבע על הקרנות? וי"ל מדכתיב "סביב" ילפינן מעולה דכתיב גם כן "סביב" והיה בזריקה שתים-שהן-ארבע. אף כאן, מלבד הנתינה על ד' קרנות, צריך גם כן זריקה שתים-שהן-ארבע כמו עולה:

ומתן סביב. הוא על הקרנות ארבעה:

הזאה. הוא מה שכתוב שהזה מן הדם ומן השמן אשר על המזבח על אהרן על בגדיו וכו':

וחיטוי. פירוש: שנתן על גג המזבח מתנה יתירה כדי לטהרו. וכן הוא אומר בפרשת תצוה (שמות כט, לו) "וחטאת על המזבח בכפרך עליו" - משמע דחיטוי לחוד וכפרה לחוד. [ויש מפרשים חיטוי היינו מה שמחטא באצבע על הקרן קרוי 'חיטוי' כדאיתא ביומא "מחטא ויורד". ולא נהירא כל כך בעניננו מדחשיב לזה בחשבון המתנות]:

יציקה. היא ליסוד:

וכפרה. דכתיב "ויקדשהו לכפר עליו" והיא כפרה יתירה שניתן על גבי המזבח בשבעת ימי המילואים לכפר עליו שמא בא עליו דבר מן הגזל וכדלעיל בהלכה ט"ו. [כל זה מפירוש הראב"ד]:

והשני. הוא איל העולה:

שתים. זריקה ומתן סביב. היינו שהיה מתן סביב שתים שהן ד' כמו בכל עולה וגם לבד זה היה זורק עוד שתים שהן ד'. והקשה הראב"ד מנין זה? ומסיק דאפשר צריך לומר "הזאה ומתן סביב" – שגם דם העולה היה מעורב עם השמן ומהם היה מזה על אהרן ועל בגדיו וכו':

והשלישי. שהוא איל המלואים:

שלש באהרן. על בהן יד ובהן רגל ותנוך אזנו:

ושלש בבניו. קחשיב לכולהו בניו כחדא:

וי"א תשעה. דחשב שני בני אהרן. דאפשר שלא הזה על הבהונות כי אם הגדולים והחשוב שבבניו והם נדב ואביהוא, וכדכתיב "וימת נדב ואביהוא ויכהן אלעזר ואיתמר" – משמע שקודם לכן לא כיהנו:

וטעון זריקה. לגבי מזבח כמו שנאמר "ויזרוק משה את הדם על המזבח סביב":

והנה עד כאן חשב ששה – מתן בהונות שלו ושל בניו (וכדעת הראשונה), וזריקה אחת על המזבח ושש הזאות שעל אהרן ועל בניו וכדלקמיה בברייתא – הרי י"ג: