חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ט ה

(ה) לפי שנאמר בה והפשיט. והבשר למזבח ועל העור שהזקיקו להפשיט לא אמרו מה תהא עליו ולמזבח אינך יכול להביאו דבהדיא פרט הקטר באברים מופשטין ולא פרט לך העור עמהם:

הכי גרסינן אשר הקריב לכהן לו יהיה פרט לטבול יום – כצ"ל, ותיבת "ינתן לכהן" מיותר [הגר"א וכן בגמרא ליתא]:

לו יהיה. רישיה דקרא "המקריב את עולת איש" ועליה קאי "לו יהיה":

פרט לטבול יום וכו'. דלא חזו להקרבה:

יכול. כמו שיכול לא יזכו בבשר וכלומר אף על פי שנתמעטו מלחלוק בשר מלאכול לערב הוצרכו למעטן מן העורות:

שהוא לאכילה. והן אינן ראוין לאכילת היום:

ת"ל עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה. שגם העור ינתן דוקא למי שראוי להקרבה: