חפץ חיים על ספרא, צו, פרק י א

(א) שיביא – צ"ל שלא יביא :

מה כל וכל וכו'. בילקוט איתא "מה כל" וכ"מ במנחות דף ע"ג דהוי"ו של "וכל" איצטריך לדרשא אחרינא:

האמור למטה ב' מינים. דמרחשת ומחבת שני מינין הם ואם הביא מחצה מזה ומחצה מזה לא יצא וכן בלולה בשמן וחריבה שני מינין הן:

אף כל האמור כאן. דהיינו חלות ורקיקין של מאפה תנור האמור בויקרא – שני מינין הן ואין מצטרפין להדדי:

על שום כליין נקראו וכו'. שיש כלי ששמו "מרחשת" ויש ששמו "מחבת" והוה ליה כאלו אמר קרא מנחה של מרחשת ומנחה של מחבת:

ולא על שום מעשיהן. דמרחשת מעשיהן רוחשין שהיה הכלי עמוק ומתקבץ השמן במקום אחד וכשמניח אדם אצבעו על המנחה רוחש ומנענע. ומחבת מעשיה קשין שאינה עמוקה אלא שוליה צפין אצל אוגניה ולזה היא קשה. ונפקא מינה מכל זה דהאומר "הרי עלי מחבת" אמרינן דכוונתו לא היתה למנחה אלא התנדב להביא כלי ששמו מחבת לבית המקדש. והביא ראיה לזה מקרא דכתיב מתחלה בקרא תנור ואחר כך מחבת ומרחשת וילמד תחתון מעליון, מה תנור כלי וכו'. ובגמרא (דף סג:) הביאו עוד ראיה אחרת מקרא, עיי"ש: