חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ה ד

(ד) מנחת חובתו. כעין מנחת חביתין האמורה למעלה:

אלא כולה. כשהיא כולה עובר עליה בלא תאכל:

מנין אף מקצתה. כגון שאבדה מקצתה שהיא בלא יאכל וגם צריך להקטיר:

אלא עליונה בכליל תקטר. מנחת חביתין הכתובה למעלה שנאמר בה "כליל תקטר":

והתחתונה בלא תאכל. שאר מנחת כהנים הכתובים למטה נאמר בה "לא תאכל" [ואף שנאמר בה גם כן "כליל תהיה" – אפשר שהוא רק לישרף על בית הדשן ולא להקטיר על המזבח. ראב"ד]:

מנין העליונה בלא תאכל. היינו מנחת חביתין שיהיה בלאו העובר ואוכלה:

כל שבכליל. אפילו עולה ואימורין שמצותן להיות כליל על המזבח העובר ואוכלן עובר בלא תאכל דקרי ביה נמי 'כל כליל לא תאכל' (והכי איתא במנחות דף עד:):