חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ג ו

(ו) יקדש. דהיינו שצריכין ליאכל כחומר שבהם וכדלקמיה:

יכוף אף על פי שלא בלע. משמנוניתו ורק נגיעה בעלמא יש לנהוג בה חומרא זו:

יהא כולו פסול. אם היא פסולה:

להיות כמוה. דהיינו אם היא פסולה וכן בשאר קרבנות אם הקרבן פסול יפסל:

כחמור שבו. כחומר שבה – לפנים מן הקלעים, לזכרי כהונה, ליום ולילה. וכן כתוב בחטאת. ובסוף פרק דם חטאת (זבחים צח, א) מצריך להו: