חפץ חיים על ספרא, צו, פרק ג ה

(ה) כבר אמור. דכתיב "לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל":

למחלוקת. שחולקין לאכול:

הכי גרסינן יאכלנה כשירה וכו'. דהוה ליה למימר "יאכל", "יאכלנה" משמע כמו שהיא. וכתב הר"ש דהוא לחייב על הפסולה גם בלאו הבא מכלל עשה:

חק עולם לבית עולמים. דאכילת זכרי כהונה וחלוקתם נוהגת לבית עולמים:

שינהוג הדבר לדורות. לבית שני ולעתיד:

אין להם אלא אחר מתן אישים. ואף על גב דכבר יליף לעיל ברייתא ב' – הכא אתא לאורויי דאפילו אם עברו וחלקו קודם אסור באכילה [זית רענן]: