חפץ חיים על ספרא, צו, פרק טז ב

(ב) תלמוד לומר החזה וכו'. "החלב על החזה יביאנו" - את החזה להניף להכי הדר וכתב "את החזה" לאשמועינן שאין מעכבות זו את זו למצות תנופה ואי ליכא אלא חזה - מניף. והוא הדין לכולהו, דאי נשתייר אחד מהן טעון תנופה:

אותו ואפילו כוליא אחת. דהוה אמינא אף על גב דלא מעכב חלב לכליות ולא חלב וכליות לחזה, דכל חד באפי נפשיה כתיב, אבל כליות אהדדי מעכבי. קמ"ל "אותו" לשון יחיד וא"אשי השם" קאי דהיינו שתי כליות דאפילו "אותו" דהיינו כוליא אחת טעון תנופה אף על פי שנטמאת השנית:

תנופה ולא תנופות. פי' אף דשייך שם תנופה אפילו בכוליא אחת היינו דוקא בנטמאו השאר ונשתייר כוליא אחת אבל בלא נטמאו אין לו רשות להניף מקצת ולחזור ולהניף דתנופה אחת אמר רחמנא ולא שתי תנופות. והגר"א גריס בהדיא "ואפילו כוליא אחת. או יניף ויחזור ויניף. התנופה ולא תנופות", וכדבריו איתא בהדיא לקמן בפרשת מצורע (פרשה ג' פסקא ז'). ועיין שם בקרבן אהרן דמשמע דהוא רק לכתחלה: