חפץ חיים על ספרא, צו, פרק טו ד

(ד) על דבר שחייבין עליו משום פגול. דהיינו דברים הניתרים ולא דברים המתירים:

ודין הוא. לומר כן:

שהוא בקבוע. שצריך להביא על שגגתו חטאת קבוע ולא בטומאה שהוא בעולה ויורד:

ובידיעה אחת. באחרונה אף על גב דקודם שאכלו לא ידע מעולם שזה היה פגול - חייב. ומה שאין כן בטומאה בעינן שיהיה לו ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים כדאיתא לעיל בויקרא:

ולא הותר מכללו. דפגול אפילו בצבור אסור. מה שאין כן בטומאה שהותר בצבור:

אינו נוהג אלא בדבר שיש לו מתירים. כנ"ל בפרק י"ג:

ומנין הקומץ וכולי. דכל הני אין בהן משום פגול כנ"ל בפרק י"ג:

תלמוד לומר אל הקדשים אשר יקדישו. פירוש: ד"אשר יקדישו" בא לרבות הכל: