חפץ חיים על ספרא, צו, פרק יד ג

(ג) טומאת הגוף. והאי 'עליו' א'והנפש' קאי דהכי ריהטיה דקרא: כל טהור יאכל בשר, דמשמע - הא גופיה טמא לא יאכל, ועלה קאמר והנפש אשר תאכל בטומאת הגוף ונכרתה:

או יכול בטומאת בשר. ואדלעיל קמהדר דכתיב "אשר יגע בכל טמא לא יאכל באש ישרף" ובא במקרא הזה לחייב כרת על טומאת בשר ו'עליו' אבשר קאי דהא 'עליו' לשון זכר הוא והאוכל הנזכר בלשון נקבה – "והנפש אשר תאכל" ולא כתיב "אשר יאכל":

תלמוד לומר וטומאתו עליו. ועוד כתיב קרא אחרינא בפרשה חקת "עוד טומאתו בו":

הכי גרסינן מה טומאתו האמור להלן בטומאת הגוף מדבר. כדכתיב ברישא דקרא "כל הנוגע במת..מי נדה לא זורק עליו":

ולא בטומאת בשר. כרת אלא מלקות משום לא יאכל באש ישרף: