חפץ חיים על ספרא, צו, פרק יב ז

(ז) מתוך שנאמר וכו'. צ"ל מתחלה "חגיגה הבאה עם הפסח מנין מתוך וכו' אשר תזבח בערב". בחגיגת י"ד מיירי שנשחטת עם הפסח בערב דהא ליכא למימר בערב של יו"ט הראשון עצמו קאמר קרא דאם כן מאי בערב הלא שחיטתן כל היום כולו:

לשני ימים. דהאי "בקר" בקר של ששה עשר הוא:

יכול ליום ולילה אחד. דהאי "בקר" בוקרו של ט"ו קאמר:

תלמוד לומר לבקר. פי' כשהוא אומר ביום ראשון לבקר מכלל דנאכלת כל יום הראשון של יו"ט וקאמר "לבקר" דלא תלין עד בקר שני:

או אינו אלא בקר ראשון. מפרש בגמרא (פסחים עא, ב) דהכי קאמר דלמא בשתצי חגיגות הכתוב מדבר אחת בחגיגת י"ד ואחת בחגיגת ט"ו ולא ילין אתרוייהו קאי והכי משמע קרא: לא ילין מבשר חגיגת י"ד אשר תזבח בערב והיינו עד הבקר דסתם לינה הוא עד בקר וגם אשר תזבח ביום הראשון דהיינו חגיגת ט"ו לא ילין לבקר של ששה עשר:

ומה אני מקיים. פי' דהדר אמר תנא אם נאמר דעל שתי החגיגות אמר קרא דנאכלות ליום ולילה באיזה חגיגה חוץ מזו אקיים מה שאני מוצא בקרא אחרינא דנאכלות לשני ימים הרי השווית את כולן וא"ת היכן אני מוצא זה? תלמוד לומר אם נדר, האי "אם" בא לרבות עוד דבר דנאכל לשני ימים והוא על החגיגה ואם כן ע"כ האי "אם נדר" בא לרבות על חגיגת ט"ו וקרא ד"לא ילין" אתי לחגיגת י"ד דנאכלת לשני ימים והאי "לבקר" היינו בקר שני וכנ"ל: