חפץ חיים על ספרא, שמיני, פרשה ו יא

(יא) יכול אף עור מצה ועור החיפה. כצ"ל. במסכת שבת (דף עט.) מפרש מצה דלא מליח ודלא קמיח, שלא נעשה לו שום תיקון כמו מצה שלא נתקנה כלל, דלא מליח - שלא נמלח, ולא קמיח - שלא השהו אותו במים וקמח. ועור החיפה דמליח אבל לא קמיח:

הכי גרסינן תלמוד לומר אשר יעשה מלאכה [הגר"א] ובעינן שיעשה בו ממלאכות הנעשים בעור, יצאו אלו דלא נעשה בהם גמר מלאכה הנעשים בעור:

והנה שם בגמרא איתא עוד עור שלא תקנו אותו בשחיקת עפיץ – כתב הראב"ד דזה לא נעשה אלא בקלף אבל סתם עורות במלח וקמח היא גמר מלאכתן:

ולא אוציא עורות רצועות וסנדלים. פירוש, עור העומד לעשות ממנו רצועות או סנדלים אבל עדיין לא עשאום. ועל זה מסיק דאינן מקבלין טומאה דאם עשאן כבר והם רצועות מתוקנות הא תנן במסכת נגעים (משנה, נגעים יא) דרצועות מנעלים וסנדלים מטמאין (קרבן אהרן ועיין בראב"ד וברמב"ם פכ"ז מכלים דין י"א (פכ"ז מהל' כלים הי"א) ובפירוש המשניות פכ"ד דכלים משנה י"א (משנה, כלים כד, יא):

עורות אוהלים. שהן מתוקנים לעשות מהם אוהלים:

שכן כלי– צ"ל שאינן כלים.

תלמוד לומר כל כלי אשר וכולי. והריבוי הוא מתיבת "כל". ודוקא בזמן שאינם קבועים אהלים אלא שהן מתוקנים לצורך אהלים. אי נמי שהם פרוסים לאהל ואינם קבועים לקרקע. אבל בשעת קביעותן ודאי טהורים מפני שנעשים כבנין. והכי איתא (בכלים פרק א) [ראב"ד]: